בשנים האלה עמד גזית בלב קבלת ההחלטות של ישראל: בראש משרד החוץ, ואחר כך בראש משרד ראש הממשלה, כיועצם המדיני של שני ראשי ממשלה. ב־1972 עמד בראש משרד החוץ, כמנכ״ל.
ב־5 בספטמבר 1972, יום הטבח בספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, דיווח לו השגריר בוושינגטון, יצחק רביןראש הממשלה, 1974–1977; קודם לכן סגן הרמטכ״ל ושגריר בוושינגטון.מה רצה: להתקדם צעד אחר צעד, בהסכמי ביניים, תמורת ערבויות ונשק אמריקאי.עוד על יצחק רבין ב״אנשים ואירועים״ ←, על שיחתו עם מזכיר המדינה ויליאם רוג׳רסמזכיר המדינה, כלומר שר החוץ האמריקאי, 1969–1973.מה רצה: תוכנית שלום אמריקאית כוללת, ובראשונה הפסקת אש במלחמת ההתשה.עוד על ויליאם רוג׳רס ב״אנשים ואירועים״ ←. למחרת החליפו השניים מברקים על העמדה האמריקאית בשאלת הפסקת המשחקים.
ב־15 במרס 1973 נכנס ללשכת גולדה מאירראש הממשלה, 1969–1974. גזית עמד בראש לשכתה פעמיים: כשהייתה שרת החוץ, בסוף שנות ה־50, וכמנכ״ל משרד ראש הממשלה מ־1973.מה רצה: ביטחון לישראל, ושלום במשא ומתן ישיר, בלי חזרה לקווי 1967.עוד על גולדה מאיר ב״אנשים ואירועים״ ← כמנכ״ל משרד ראש הממשלה וכיועצה המדיני, במקומו של שמחה דיניץשגריר ישראל בוושינגטון מ־1973.מה רצה: נשק ותמיכה אמריקאית, בזמן המלחמה ואחריה.עוד על שמחה דיניץ ב״אנשים ואירועים״ ← שיצא לכהן כשגריר בוושינגטון. מאותו יום ישב ב״מטבח של גולדה״, ״המטבחון״: הפורום המצומצם של ראש הממשלה ושריה הבכירים, שבו התגבשו ההכרעות החשובות לפני שהובאו לממשלה. בתפקיד הזה נשאר גם תחת יצחק רבין.
ב־18 באפריל 1973 ישב בדיון על השאלה אם מצרים וסוריה עומדות לתקוף, אחת משלוש ״אזעקות״ המלחמה שמנה לימים בעדותו בוועדת אגרנט, ועדת החקירה של מלחמת יום הכיפורים. באביב 1973 ניהל הנרי קיסינג׳רהיועץ לביטחון לאומי ומזכיר המדינה של ארצות הברית.מה רצה: להוציא את ברית המועצות מהמזרח התיכון, ולהפוך את ארצות הברית למתווכת היחידה, בהסכמים בשלבים.עוד על הנרי קיסינג׳ר ב״אנשים ואירועים״ ← מגעים חשאיים עם חאפז איסמאעיליועצו של נשיא מצרים סאדאת לביטחון לאומי. ב־1973 ניהל בשמו מגעים חשאיים עם קיסינג׳ר.עוד על חאפז איסמאעיל ב״אנשים ואירועים״ ←, יועצו של נשיא מצרים אנואר סאדאתנשיא מצרים, 1970–1981.מה רצה: להחזיר את סיני למצרים, ולהעביר את מצרים מחסות סובייטית לאמריקאית.עוד על אנואר סאדאת ב״אנשים ואירועים״ ← לביטחון לאומי.
גזית שלח לשגריר דיניץ מברקים בעניין זה ב־13 וב־15 במאי, ובשני העביר את הערותיה של גולדה מאיר. חמישה ימים אחר כך, ב־20 במאי, נפגשו קיסינג׳ר ואיסמאעיל בפעם השנייה, ליד פריז. במברקים הסודיים בין ירושלים לוושינגטון כונה קיסינג׳ר בשם הקוד ״שאול״.
במכתב לדיניץ באותו אביב תהה גזית אם ״שאול״ מגלה לישראל את כל מה שעובר בערוץ, וכתב: ״כמה וכמה שאלות נשארו ללא תשובה וקצת ספיקות מכרסמים בלבותינו״.
ב־2019 פרסמו שלושה חוקרים מאמר על הערוץ הזה בכתב עת בינלאומי לחקר המודיעין, וקראו לו על שם התיק שלו: ״השלום האבוד של קיסינג׳ר: תיק גזית״. ביוני 1973, בביקור הקנצלר וילי ברנדטקנצלר מערב גרמניה, 1969–1974, וחתן פרס נובל לשלום; ביקר בישראל ביוני 1973.מה רצה: יחסים קרובים עם ישראל, לצד קרבה למדינות ערב: ״מדיניות מאוזנת״.עוד על וילי ברנדט ב״אנשים ואירועים״ ←, תדרך את העיתונאים באנגלית והדגיש שלישראל אין התנגדות לכך שמדינות ידידותיות יקיימו יחסים טובים עם מדינות ערב.
אחרי הביקור נפתח ערוץ חשאי להעברת מסרים בין גולדה לברנדט, וגזית ניהל אותו: באוגוסט 1973 הסביר את טיבו במכתב לשגריר ישראל בבון. חודשיים אחר כך פרצה המלחמה, ולשכתו הפכה לנקודת המפגש בין ירושלים לוושינגטון.
על הרכבת האווירית האמריקאית, מטוסי התובלה שהביאו לישראל נשק ותחמושת בעיצומה של המלחמה, אמר לימים: ״הרכבת האווירית לא הוחלטה משום שביקשנו אותה״ (בתרגום האתר). בבוקר 6 באוקטובר יצא באמצע הישיבה אצל ראש הממשלה כדי להסדיר את פגישתה עם שגריר ארצות הברית, קנת קיטינגשגריר ארצות הברית בישראל, 1973–1975.עוד על קנת קיטינג ב״אנשים ואירועים״ ←.
הוא שהציע שקציני ישראל ומצרים ינהלו משא ומתן פנים אל פנים, במפגשי הקילומטר ה־101, נקודה על כביש קהיר–סואץ שבה נפגשו קציני שני הצבאות. על כך סיפר בריאיון להיסטוריון קן שטייןהיסטוריון אמריקאי של המזרח התיכון; ריאיין את גזית.עוד על קן שטיין ב״אנשים ואירועים״ ←. בדצמבר 1973 תיאם את צוותי המומחים לקראת ועידת ז׳נבה, ובינואר 1974 עבד על נוסח הסכם הפרדת הכוחות עם מצרים.
ב־6 בדצמבר 1973 העיד בוועדת אגרנט, ואמר לה: ״כל יהודי צריך לשאול את עצמו במה הוא שגה״. מן הלקח עבר למעשה: ב־26 במרץ 1974 הגיש לגולדה מאיר תזכיר ובו שלושה נספחים: סקירה על המועצה לביטחון לאומי בארצות הברית, הצעה להקים מטה לביטחון לאומי בישראל, ודיון בשאלת עימות הערכות המודיעין.
מטה כזה קם בישראל רק ב־1999. בארכיון המדינה שמור תיק ששמו ״ישיבות אצל ראש־הממשלה שרשם מ. גזית״, ובו סיכומים ופרוטוקולים מאפריל 1973 עד ספטמבר 1974.
צומת הכרעה
מה מגיע לשולחן של ראש הממשלה, ומה נשאר בחוץ?
לסנן ולסכם
המחיר: הסיכון שמשהו חשוב לא יגיע.
להעביר הכול
המחיר: ראש ממשלה שטובע במידע ברגע האמת.
מקורות (14)
- עדות מרדכי גזית בפני ועדת אגרנט עדות
- רבין ופורד, 11 ביוני 1975 תיעוד מדיני
- Middle East Contemporary Survey — ביוגרפיית משתתף תיעוד מדיני
- Ken Stein Interview With Mordechai Gazit עדות
- עדות מרדכי גזית בוועדת אגרנט, 6 בדצמבר 1973 תיעוד מדיני
- ארכיון המדינה — התיקים שנכללו באוסף יום הכיפורים תיעוד מדיני
- יואב גלבר — Was the 1973 war inevitable? ספר או מאמר
- רמי רום ואמיר גילת — הערוץ החשאי של קיסינג׳ר עם מצרים ספר או מאמר
- Rom, Gilat & Sheldon — Kissinger’s Lost Peace: The Gazit File ספר או מאמר
- JTA — ביקור הקנצלר ברנדט בישראל ביוגרפיה
- JTA — שליחות לוושינגטון וסיום הכהונה במשרד ראש הממשלה ביוגרפיה
- ממשלת גולדה מאיר לפני מלחמת יום הכיפורים — תשובה ליגאל קיפניס תיעוד מדיני
- ארכיון המדינה — רבין אל מנכ״ל משרד החוץ גזית, 5 בספטמבר 1972 תיעוד מדיני
- ארכיון המדינה — חילופי מברקים בין רבין לגזית, 6 בספטמבר 1972 תיעוד מדיני
בישראל ובעולם
״המטבח של גולדה״
״המטבח של גולדה מאירראש הממשלה, 1969–1974. גזית עמד בראש לשכתה פעמיים: כשהייתה שרת החוץ, בסוף שנות ה־50, וכמנכ״ל משרד ראש הממשלה מ־1973.מה רצה: ביטחון לישראל, ושלום במשא ומתן ישיר, בלי חזרה לקווי 1967.עוד על גולדה מאיר ב״אנשים ואירועים״ ←״, או ״המטבחון״, היה הפורום המצומצם שבו גיבשה גולדה מאיר את ההכרעות החשובות. במוצאי שבת, לפני ישיבת הממשלה של יום ראשון, נפגשו בביתה קומץ שרים: משה דייןשר הביטחון, 1967–1974, ושר החוץ, 1977–1979.מה רצה: גבולות בני הגנה; ואחרי 1977, כשר החוץ, שלום עם מצרים.עוד על משה דיין ב״אנשים ואירועים״ ←, יגאל אלוןסגן ראש הממשלה, ובממשלת רבין גם שר החוץ.מה רצה: גבולות שאפשר להגן עליהם, וחלוקה טריטוריאלית עם ירדן (״תוכנית אלון״).עוד על יגאל אלון ב״אנשים ואירועים״ ← וישראל גלילישר בלי תיק ומיועציה הקרובים של גולדה מאיר.עוד על ישראל גלילי ב״אנשים ואירועים״ ←, ולעיתים גם שרים נוספים.
שם נדונו העניינים הרגישים ביותר, ובהם הפגישות החשאיות עם המלך חוסייןמלך ירדן, 1952–1999.מה רצה: לשמור על ממלכתו בין ישראל, מדינות ערב והפלסטינים, ולהחזיר את הגדה המערבית.עוד על המלך חוסיין ב״אנשים ואירועים״ ←, שלא הובאו כלל לממשלה כולה. גזית, מנכ״ל משרדה ויועצה המדיני, היה איש המקצוע שליד השולחן: רשם את הישיבות, הכין את הניירות וניסח את המברקים. האתגר של איש כזה היה לשרת את ראש הממשלה בנאמנות, ולהישאר מחוץ למאבקים שבין השרים.
הערוץ החשאי בין קהיר לוושינגטון
חאפז איסמאעיליועצו של נשיא מצרים סאדאת לביטחון לאומי. ב־1973 ניהל בשמו מגעים חשאיים עם קיסינג׳ר.עוד על חאפז איסמאעיל ב״אנשים ואירועים״ ← היה יועצו של נשיא מצרים אנואר סאדאתנשיא מצרים, 1970–1981.מה רצה: להחזיר את סיני למצרים, ולהעביר את מצרים מחסות סובייטית לאמריקאית.עוד על אנואר סאדאת ב״אנשים ואירועים״ ← לביטחון לאומי. ביולי 1972 גירש סאדאת את היועצים הסובייטים ממצרים, ופתח דרך איסמאעיל ערוץ ישיר וסודי אל הנרי קיסינג׳רהיועץ לביטחון לאומי ומזכיר המדינה של ארצות הברית.מה רצה: להוציא את ברית המועצות מהמזרח התיכון, ולהפוך את ארצות הברית למתווכת היחידה, בהסכמים בשלבים.עוד על הנרי קיסינג׳ר ב״אנשים ואירועים״ ← בבית הלבן. בפברואר 1973 נפגשו השניים, ואיסמאעיל הציג נכונות מצרית להסכם עם ישראל, עם אזורים מפורזים וכוחות שמירת שלום.
ישראל הגיבה בהיסוס, והמגעים לא הבשילו. פחות מחמישה חודשים אחרי פגישתם השנייה, במאי, פרצה המלחמה. מאז נמשך ויכוח בין היסטוריונים: יש הרואים במגעים האלה הזדמנות לשלום שהוחמצה, ויש הסבורים שהמלחמה לא הייתה נמנעת. גזית עצמו דחה בכתביו את טענת ההחמצה, ועמדתו היא צד בוויכוח, לא הכרעה מוסכמת.
עוד רקע מהתקופה (3)
מלחמת יום הכיפורים
המלחמה פרצה במתקפה מצרית וסורית ב־6 באוקטובר. לצד הקרבות התנהלו מאמצים לקבלת סיוע ולגיבוש הפסקת אש, בתוך משבר שבו היו מעורבות גם המעצמות.
להרחבה בוויקיפדיהבוקר המלחמה: להקדים ולתקוף, או לספוג
לפנות בוקר נודע בירושלים שמצרים וסוריה יפתחו במלחמה באותו יום. הרמטכ״ל דוד אלעזר ביקש לגייס את המילואים במלואם ולהקדים מכה אווירית. גולדה מאירראש הממשלה, 1969–1974. גזית עמד בראש לשכתה פעמיים: כשהייתה שרת החוץ, בסוף שנות ה־50, וכמנכ״ל משרד ראש הממשלה מ־1973.מה רצה: ביטחון לישראל, ושלום במשא ומתן ישיר, בלי חזרה לקווי 1967.עוד על גולדה מאיר ב״אנשים ואירועים״ ← אישרה גיוס רחב, אבל החליטה שישראל לא תירה ראשונה: היא רצתה שיהיה ברור לעולם, ובעיקר לארצות הברית, מי פתח במלחמה.
את ההחלטה הזאת מסרה באותו בוקר לשגריר האמריקאי קנת קיטינגשגריר ארצות הברית בישראל, 1973–1975.עוד על קנת קיטינג ב״אנשים ואירועים״ ←. האתגר של לשכתה באותן שעות היה לגייס צבא ולהבטיח את גבה של וושינגטון בעת ובעונה אחת.
הפרדת הכוחות עם מצרים
הסכם 18 בינואר קבע נסיגות, דילול כוחות ואזור חיץ בפיקוח האו״ם ליד תעלת סואץ. זה היה שלב במעבר מן המלחמה להסדרים מדורגים.
להרחבה בוויקיפדיה