ניסיון שהפך לכתיבה
לאחר שנות השירות המשיך גזית לחקור ולכתוב על משא ומתן ועל מדיניות החוץ. ספריו ומאמריו משמרים את שאלותיו המקצועיות.[W1][W2][W6]
הביבליוגרפיה שלו משתרעת על פני תהליכי שלום, תיווך, יחסים עם ארצות הברית ועבודת משרד החוץ. היא מציעה דרך להכיר את השאלות שביקש להבין ולהסביר לאחר שנות השליחות.[W1][W2][W3][W6]
חבר מחקר במכון טרומן
גזית היה חבר מחקר במכון המחקר על שם הרי ס. טרומן למען קידום השלום. בקטלוג הראיון עמו מ־1987 במכון גולדה מאיר הוא מוצג כחוקר במכון טרומן.[G4]
המכון, הפועל באוניברסיטה העברית, עוסק בחקר המזרח התיכון והסכסוך הישראלי־פלסטיני, ומשלב מחקר אקדמי עם דיאלוג בין חוקרים ואנשי ציבור. זו מסגרת להבנת המעבר של גזית מן השירות המדיני לעיון בהיסטוריה ובמעשה של עשיית שלום.[T1][W1][W6]
ספריית בוגן של המכון מונה את ארכיונו האישי של גזית בין אוספיה. זהו מקום נוסף לפנות אליו לאיתור חומרים ולבירור אפשרויות עיון.[T2]
בקטלוג ספריית האוניברסיטה העברית רשום היום ״ארכיון מרדכי גזית״ לפרטיו: התכתבויות ומסמכים משנות שירותו בממשלה ובמשרד החוץ ומעבודתו באוניברסיטה. בין הסדרות: הסכם הביניים של 1975, עדויות על קרבות 1948, נאומיו כשגריר בצרפת, וראיונות מ־1998 למפעל ההנצחה ליצחק רבין. העיון בחומר נעשה בספרייה בלבד, והפריטים שלהלן הם תיאורי קטלוג, ולא מסמכים שהאתר קרא.[HU1][HU2]
מה שמור בארכיון, לפי הקטלוג
- מכתב להוריו, שנכתב כחודש אחרי פציעתו בקרבות בעיר העתיקה ↗
- כתב המינוי שלו ושל הרצל שפיר לייצג את ישראל בז׳נבה, 1975 ↗
- מכתב שכתב ליצחק רבין על הסדרי הביניים ↗
- הודעה שמסר בקבוצה הצבאית בז׳נבה, 23 בספטמבר 1975 ↗
- נאומים בצרפתית וביידיש מתקופת השגרירות, 1976–1977 ↗
- תמלול ריאיון מ־1998 למפעל ההנצחה לרבין, עם תיקונים בכתב ידו ↗
לבקשת עיון, יש לציין את הסימול GAZ P6-1 ואת רשומת הארכיון 9920982778503701.
״תהליך השלום, 1969–1973״: השאלה שהציב לעצמו
גזית הכין את המחקר ב־1982, בתקופת עמיתותו במכון הרי ס. טרומן לקידום השלום ובמכון לאונרד דייוויס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. הוא יצא באנגלית ב־1983, ובעברית ב־1984 בהוצאת יד טבנקין, בעזרת מרכז גולדה מאיר לתרבות ברביבים. את המהדורה העברית אפשר היום לקרוא כספר דיגיטלי, והפרק הראשון שלה פתוח לכולם.
הספר שואל שאלה אחת: האם ממשלת גולדה מאיר נקטה בשנים 1969–1973 מדיניות נכונה לקידום השלום? השיטה שלו הייתה לנתח כל הצעה שעלתה בשתי כהונותיה, ואת יחסן של ישראל, מצרים וארצות הברית אליה. הוא גם הסביר מדוע השאלה נשאלת על שנותיה הרבה יותר מאשר על שנות ממשלת אשכול שקדמה לה: ההנחה שזרעי מלחמת יום הכיפורים נזרעו אז, ההסכמה שכל עוד נאצר חי סיכויי ההידברות עם מצרים היו אפסיים, והתדמית של אשכול כרודף שלום לעומת התדמית של גולדה כבלתי גמישה.
הטיעון שלו ברור ונוקב. לדבריו, ישראל לא טעתה בהבנת העמדות המצריות: תמורת נסיגה של מאה אחוז אפשר היה להשיג ״מודוס ויוונדי״ עם מצרים, אבל הקונסנזוס של המפלגות הגדולות לא היה מוכן להסתפק בכך. הוא הודה שהדבקות בעמדות ישראל מנעה הסדר לפני 1973, אבל הדגיש: ״מה שהוחמץ איננו חוזה שלום, אלא הסדר סתמי ומעורפל״, בדומה להסדר סיני של 1957, שחוסר אמינותו הוכח ב־1967. הוא דחה גם את גרסתו המאוחרת של סאדאת, שלפיה בשנת חייו האחרונה החליט נאצר לעשות שלום, והצביע על הזזת הטילים באוגוסט 1970.
לטענתו, המבקרים מתעלמים מכך שממשלת גולדה קיבלה כמה החלטות שהיו צריכות להשפיע לחיוב על סיכויי השלום, ובראשן קבלת יוזמת רוג׳רס ביולי 1970, במחיר פירוק ממשלת הליכוד הלאומי. הספר בודק מדוע לא הניבו פרי. זו קריאתו בתוך ויכוח שנמשך עד היום, והפרק על שליחות יארינג מתחבר ישירות לתיק שהוא עצמו טיפל בו.[W1][PS1]
פרקי הספר
- מבוא
- חוזה שלום וגבולות בני־הגנה
- הבטחת אספקת נשק סדירה מארצות הברית
- ההפצצות בעומק מצרים
- פרשת דוקטור גולדמן
- יוזמת רוג׳רס ב׳, קיץ 1970
- שליחות יארינג, 1970–1971
- המאמצים להסדר לפתיחת תעלת סואץ
- שליחות חאפז איסמאעיל
- השאלה הפלסטינית־ירדנית
- סיכום ומסקנות
לחזור אל המסמכים: ויכוח על 1948
בפברואר 1989, ב״מערכות״ 314, הצטרף גזית לוויכוח בין היסטוריונים: מדוע לא ניסתה ישראל לכבוש את הגדה המערבית בסוף מלחמת העצמאות? חוקרים טענו שההימנעות נבעה מהסכם סודי, או לפחות מהבנה מחייבת, בין בן־גוריון למלך עבדאללה. גזית חלק על כך. לדבריו, בין מאות התעודות הישראליות, הבריטיות והאמריקאיות מאותה תקופה אין אף אחת שמאשרת הסכם כזה.
במקום זאת הציע שילוב של שיקולים: העדיפות העליונה שניתנה לנגב, הלחץ האמריקאי הכבד, החשש מהתערבות בריטית מכוח חוזה ההגנה של בריטניה עם ירדן, והמאבק הצפוי על גבולות המדינה. הוא דחה גם את הטענה שהשיקול הדמוגרפי הכריע, והזכיר שבן־גוריון ניסה לכבוש ב־1948 את רצועת עזה על אוכלוסייתה, ובאפריל 1949 אמר לנציג אמריקאי בכיר שאם מצרים אינה רוצה את עזה בגלל הפליטים שבה, ישראל תקבל אותה ותתיר לפליטים לשוב לבתיהם.
הוא הכיר בקיומה של שותפות אינטרסים מסוימת בין ישראל לירדן, אבל הציב גבול חד: ״אולם שותפות אינטרסים עדיין אינה מהווה הסכם דה פקטו ולא כל שכן הסכם דה יורה.״ ההבחנה הזאת, דיוק במשמעותם של מושגים מדיניים וקריאה צמודה של האפשרויות שעמדו בפני מקבלי ההחלטות, עוברת כחוט השני בעבודתו כחוקר. זה טיעונו בתוך מחלוקת מחקרית, ולא הכרעה שסגרה אותה.
המאמר נשען על מחקריו הקודמים: מחקר ב״הציונות״ מ־1987 על גלגולי הצעת בן־גוריון ב־1949 לכלול את רצועת עזה, על כל אוכלוסייתה, בתחומי ישראל; ומאמר קודם ב״מערכות״ על מבצע חורב. המברק האמריקאי שהוא מצטט, דיווחו של מארק אתרידג׳ על פגישתו עם בן־גוריון בטבריה ב־18 באפריל 1949, פתוח לקריאה במלואו בסדרת FRUS.[W15][W16][FR49]
חילופי ידע, גם בתוך אי־הסכמה
בארכיון אוניברסיטת אקסטר נשמרו שני מכתבים: גזית אל עורך הדין הפלסטיני עזיז שחאדה, ותשובתו של שחאדה. גזית כתב על נייר המכתבים של מכון טרומן ושיתף חומר מחקרי על סוגיית האזרחות הירדנית. בתשובה הוצג ניתוח משפטי שחלק על הטענה שנבדקה.
התכתובת הזאת מראה את העבודה שמאחורי הכתבים: שאלות, חילופי חומר ותשובות מפורטות.[W7][W8]
להכיר את החיים היהודיים שמעבר לים
בדוח מאת גזית למכון ליחסי יהדות אמריקה–ישראל מופיעה עשייה נוספת לאחר השירות הממשלתי: הכנות לתוכנית מנהיגות צעירה, תקווה לשלב בה סופרים ומשוררים, ופיתוח לימודים על יהדות ארצות הברית במערכת החינוך הישראלית.
הדוח מבחין בין שלב בדיקה ראשוני לבין שיתוף פעולה שעדיין צריך לבנות עם משרד החינוך. נבחנות בו גם תוכניות לטלוויזיה הלימודית, לצד הקושי שבעלותן. זהו מבט בעבודה המעשית של חיבור בין קהילות, חינוך ומוסדות.
הוא מתעד עבודה ותוכניות בשלבים שונים; אין בו אישור שכל התוכניות הושלמו.
לקריאת הדוח המקורי — עמ׳ 129 בקובץבאנגלית · קובץ ארכיון, כ־30 מגה־בייט. אם הקובץ נפתח בתחילתו, הזינו 129 בבורר העמודים של ה־PDF.
להעמקה: המקורות והערות הקריאה (1)
- [C1] מרדכי גזית — דוח המכון ליחסי יהדות אמריקה–ישראל, נובמבר–דצמבר 1985 ↗
ארכיון מארק טננבאום, MS-603, סדרה D, קופסה 60, תיק 3, עמ׳ 129 בקובץ. בתחתית הדוח מופיע שמו המודפס של גזית. תאריכי התיק הם 1986–1987, אך תקופת הדוח מצוינת בו במפורש כ־1985.
מבחר מן הכתבים
The Role of the Foreign Ministry
תפקידו של משרד החוץ
The Jerusalem Quarterly, גיליון 18, 1981, עמ׳ 3–14. מאמר שנכתב מיד אחרי 31 שנות שירות, על מקומו של משרד החוץ בקבלת ההחלטות המדיניות בישראל. מצוטט במחקר מאוחר על מדיניות החוץ של ישראל.[W12]
America and Israel
מאמר על היחסים המיוחדים
Partisan Review, כרך 49, גיליון 3, 1982. ניתוח של הקשר המיוחד עם ארצות הברית, של התועלת שבו ושל גבולות ההסתמכות על בעלת ברית. גרסה של המאמר נכללה מאוחר יותר בספרו מ־2002, תחת הכותרת ״קשר מיוחד שלא תמיד מיוחד״. זו פרשנותו, ולא תיאור ניטרלי של המחלוקות.[W17]
The Peace Process, 1969–1973: Efforts and Contacts
תהליך השלום: מאמצים ומגעים
הספר בוחן את המגעים שקדמו למלחמת יום הכיפורים ומערער על הטענה שהוחמץ שלום אפשרי עם מצרים. תוכן העניינים של המהדורה העברית מקיף את יוזמת רוג׳רס, שליחות יארינג, פתיחת תעלת סואץ ושליחות חאפז איסמאעיל, לצד אספקת נשק אמריקאי והשאלה הפלסטינית־ירדנית. זו פרשנותו ההיסטורית של גזית למהלכים ולמגבלותיהם.[W1][W9]
איפה אפשר למצוא את הפרסום
אנגלית: מאגנס, 1983, 155 עמ׳. עברית: ״תהליך השלום (1969–1973)״, סדרת ״קו אדום״, יד טבנקין והקיבוץ המאוחד, 1984.
הקישור לכותר מוביל לספר בעברית. גישה מלאה עשויה לדרוש מנוי אישי או מוסדי.
במועד הבדיקה צוין באתר ההוצאה שהספר אזל מהמלאי.
President Kennedy’s Policy toward the Arab States and Israel
מדיניות הנשיא קנדי כלפי מדינות ערב וישראל
מחקר על מדיניות קנדי כלפי מדינות ערב וישראל בשנים 1961–1963, המשלב ניתוח עם תיעוד. בתוכן העניינים החלקי מופיע דיון נפרד במדיניותו כלפי ישראל. הספר מציע מסגרת אזורית לעיון ביחסי וושינגטון וירושלים; הרשומות הזמינות אינן מאפשרות לפרט בביטחון את מסקנותיו.[W2]
איפה אפשר למצוא את הפרסום
מרכז שילוח, אוניברסיטת תל אביב, 1983. אנגלית; 133 עמ׳. ISBN 9652240036.
מרכז משה דיין כלל את הספר ברשימת מכירה מ־2025. יש לברר מול המרכז אם עדיין ניתן להזמינו; המבצע המופיע בדף הסתיים.
מהלכים ומגעים מול קיר אטום
חיבור מתוך יום עיון על ממשלות גולדה מאיר בתהליך השלום
גזית מגן על מדיניות ממשלות גולדה מאיר מפני טענות להחמצת שלום. הוא מדגיש קשיים בעמדות ערב ובתיווך הבינלאומי, לצד אפשרות להחמצה אמריקאית בערוץ איסמעיל. זהו טיעון בדיעבד על המהלכים המדיניים, ולא פירוט של שליחויותיו או הישגיו האישיים.[W11][G8]
איפה אפשר למצוא את הפרסום
יום עיון, 22 ביולי 1985. סריקה בעברית, עמ׳ 21–36 ושער.
קובץ סרוק; איכות חיפוש הטקסט והקריאה בתוכנות מסייעות מוגבלת.
ממשלת המערך ותהליך השלום — חוברת סא
שני חיבורים בתוך קובץ דיונים
חוברת המתעדת דיון ביד טבנקין בשאלה אם ממשלות המערך החמיצו אפשרויות לשלום. גזית מציג בה עמדה השוללת החמצה ומשיב ליוסי ביילין, המציג עמדה מנוגדת. לצד דבריהם מופיעות תרומות של שמחה דיניץ, ישראל ביטמן ומשה כרמל. המבנה מאפשר לפגוש את הוויכוח בין המשתתפים.[W10]
איפה אפשר למצוא את הפרסום
חוברת סא, 1986; בעברית. כולל שני חיבורים של מרדכי גזית.
תוכן העניינים פתוח; גישה מלאה עשויה לדרוש מנוי אישי או מוסדי.
גלגולי הצעת בן־גוריון ב־1949 לכלול את רצועת עזה, על כל אוכלוסייתה, בתחומי מדינת ישראל
מחקר על הצעה מדינית מ־1949
״הציונות״, כרך י״ב, 1987. מחקר על ההצעה שבן־גוריון העלה ב־1949, ועל המהלך הדיפלומטי שנמשך חודשים ונכשל בשל התנגדות מצרים. כתיבת המחקר אינה מלמדת על עמדתו של גזית עצמו בעניין.[W16]
The Israel–Jordan Peace Negotiations (1949–1951): King Abdallah’s Lonely Effort
המשא ומתן לשלום בין ישראל לירדן, 1949–1951: מאמצו הבודד של המלך עבדאללה
Journal of Contemporary History, כרך 23, גיליון 3, 1988, עמ׳ 409–424. חזרה אל שנות השירות הראשונות שלו ואל המגעים עם המלך עבדאללה, עד הירצחו ב־1951. המאמר מצוטט עד היום במחקר על יחסי ישראל וירדן.[W13]
עושי שלום — תיווך בסכסוך הישראלי־ערבי
מסה על מלאכת התיווך
מסה העוסקת בתיווך בסכסוך הישראלי־ערבי, בתוך קובץ המוקדש ללקחים מחמישים שנות משא ומתן. תרומתו של גזית מופיעה לצד מסה של קנת שטיין וסמואל לואיס, בהשתתפות שריל בראון. הרשומה מלמדת על המפגש בין נקודות המבט בכרך, אך אינה מפרטת את מקרי הבוחן או מסקנותיו של גזית.[W3]
איפה אפשר למצוא את הפרסום
בתוך ״משא ומתן ותיווך במזרח התיכון: לקחים מחמישים שנה״, מרכז משה דיין, 1993.
מסה בתוך כרך משותף, ולא ספר שחיבר גזית לבדו. רשומת הספרייה אינה מבטיחה גישה דיגיטלית לטקסט המלא.
Egypt and Israel — Was There a Peace Opportunity Missed in 1971?
האם הוחמצה הזדמנות לשלום ב־1971?
המאמר שואל אם ב־1971 עמדה בפני ישראל ומצרים הזדמנות ממשית לשלום. הערותיו הפתוחות מפנות לנאומי סאדאת, לשליחות יארינג, ליוזמה לפתיחת תעלת סואץ ולזיכרונות מדינאים. במרכזו השאלה אם ההצעות והעמדות של אותה שנה יכלו להתחבר להסדר מוסכם, וכיצד יש לפרש אותן בדיעבד.[W4]
איפה אפשר למצוא את הפרסום
Journal of Contemporary History, כרך 32, גיליון 1, ינואר 1997, עמ׳ 97–115.
המו״ל מציע גישה דרך מוסד מנוי או רכישת גישה למאמר. הטקסט המלא אינו מוצג כפתוח לכול.
The Genesis of the US–Israeli Military-Strategic Relationship and the Dimona Issue
ראשית הקשר האסטרטגי עם ארצות הברית ושאלת דימונה
גזית בוחן כיצד התגבשה הזיקה הביטחונית עם ארצות הברית בתקופת קנדי: איזון החימוש האזורי, הבטחות תמיכה והמגעים בין המערכות הצבאיות. הוא מדגיש פגישה בהשתתפות יצחק רבין, עשרה ימים לפני רצח קנדי, ושואל אם החשש מהתוכנית הגרעינית בדימונה השפיע על התפתחות הקשר הביטחוני בין המדינות.[W5]
איפה אפשר למצוא את הפרסום
Journal of Contemporary History, כרך 35, גיליון 3, יולי 2000, עמ׳ 413–422.
התקציר פתוח. לטקסט המלא מוצעות גישה מוסדית או רכישת גישה דרך המו״ל.
Israeli Diplomacy and the Quest for Peace
הדיפלומטיה הישראלית והחתירה לשלום
הספר נע בין מלאכת התיווך לבין הכרעות מדיניות: שליחות ברנדוט, המגעים עם המלך עבדאללה, פרשת נחום גולדמן והסכם לונדון בין חוסיין לפרס. פרקים נוספים עוסקים במדיניות בן־גוריון כלפי עזה, ברכש נשק מארצות הברית, בסוגיית דימונה ובתפקיד משרד החוץ. המבנה מציג כמה זירות שבהן נבחנה הדיפלומטיה הישראלית.[W6]
איפה אפשר למצוא את הפרסום
Frank Cass, מהדורה ראשונה 2002; משווק כיום בידי Routledge. ISBN של הכריכה הרכה: 9781138973435.
נמצאו רישומי מהדורות מודפסות ודיגיטליות. המחיר, זמינות הרכישה והגישה לתצוגה המקדימה נקבעים באתרי הספקים ועשויים להשתנות לפי מדינה.
ייתכן שנדרש מנוי מוסדי או תשלום.