שיח מדיני, חיי רוח וזיכרון משותף. שישה רגעים מן העיתונות בת הזמן ומן התיעוד הארכיוני מאירים את עבודתו של גזית כשגריר.
דיווח JTA מיוני 1976 מציב את גזית בפגישת ראש ממשלת צרפת ז׳אק שיראק עם שר הבריאות הישראלי ויקטור שם־טוב ושרת הבריאות הצרפתייה סימון וייל. הדיווח מציין גם פגישה קודמת של גזית עם הנשיא ולרי ז׳יסקר ד׳אסטן, במסגרת המשך השיח המדיני בין שתי המדינות.[D22]
16.6.1976. זהו תאריך פרסום הדיווח, ולא תאריך פגישה שאומת בנפרד.
בשגרירות ישראל בפריז השתתף גזית בטקס הענקת תואר דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה העברית לז׳אן־פול סארטר. בדיווחו של אדווין איתן ל־JTA נמסר כי גזית הביע הסכמה עם שאיפתו של סארטר לשלום, לצד הבדלים בדרכי השגתו. בטקס נכחו גם סימון דה בובואר ושרת התרבות פרנסואז ז׳ירו.[D18][A3]
הארכיון מזהה בתצלום את סארטר, דה בובואר וגזית. שימוש בתצלום מחייב רישיון.
The Rhode Island Herald, 26.11.1976, עמ׳ 11. גרסת 9 בנובמבר בארכיון JTA היא אותו דיווח.
8.11.1976, שגרירות ישראל בפריז. תצלום 2196137672; סימול grk7730798. Keystone-France/Gamma-Rapho via Getty Images. התצלום מחייב רישוי; לא נרכש רישיון.
בפגישה שיזם חידש גזית את הזמנת שר התעשייה והמחקר מישל ד׳אורננו לישראל, לאחר דחיית הביקור בעקבות פרשת אבו דאוד.[D19]
25.2.1977.
Le Monde דיווח על ריאיון גזית ל־Tribune juive: ישראל לא התנתה ביקור מתוכנן של רבין בצרפת בביקור גומלין של מנהיג צרפתי.[D20]
28.3.1977. הריאיון פורסם ב־25 במרס.
בעקבות הפיגוע בכביש החוף פנה גזית לשר החוץ הצרפתי לואי דה גירינגו וביקש לסגור את משרד ההסברה של אש״ף בפריז.[D23]
15.3.1978. הכתבה המלאה נקראה, ובכלל זה הקטע על הבקשה לסגירת משרד אש״ף.
ביטאון ותיקי המלחמה היהודים בצרפת מתעד כי טקס הזיכרון בבאניה נערך בחסות משותפת של גזית ושל מזכיר המדינה הצרפתי לענייני ותיקי מלחמה, מוריס פלנטייה. הטקס ציין את זכר הלוחמים היהודים שנפלו למען צרפת, שלושים שנה לישראל ושלושים וחמש שנה למרד גטו ורשה.
התיעוד מעיד על מתן החסות; הוא אינו מאשר שגזית נכח בטקס או נשא דברים.[D21]
יולי 1978, מס׳ 162, עמ׳ 1–2 (עמ׳ 9–10 בקובץ). דיגיטציה: Mémorial de la Shoah.
לציטוט העמוד
