1–2 בנובמבר 1973 · וושינגטון

עם גולדה בחדר הסגלגל

מרדכי (מוטקה) גזית, 1922‎–‎2016: לוחם ב־1948, דיפלומט, מנכ״ל משרד ראש הממשלה ושגריר בצרפת. להכיר אותו בחמש דקות ←

רקע היסטורי ושאלות להעמקה

וושינגטון, תחילת נובמבר 1973. גולדה מאיר מגיעה כשבוע אחרי הפסקת האש, והמצב בדרום מוזר: הארמייה השלישית המצרית מכותרת, ומאות שבויים ישראלים בידי מצרים וסוריה. מי ישחרר את מי, ובאיזה מחיר?

ארצות הברית רצתה לייצב את הפסקת האש, להקל את לחץ הנפט על העולם ולבנות מעמד בקהיר. ישראל רצתה את שבוייה ואת הסרת המצור הימי שהטילה מצרים בפתח הים האדום. ב־11 בנובמבר נחתם הסכם שש הנקודות, על שמירת הפסקת האש, על אספקה לארמייה המכותרת ועל חילופי שבויים. הוא נחתם בקילומטר ה־101 של כביש קהיר–סואץ, שבו נפגשו קציני שני הצבאות.

למה זה חשוב. זו הייתה הפגישה הראשונה של גולדה מאיר עם הנשיא ניקסון אחרי המלחמה, ובה נקבע כיוון לשיחות הישירות בין קציני ישראל ומצרים, הראשונות מאז 1949.

שאלה למחשבה

איך מתרגמים את מה שהושג בשדה להסדר מדיני, בלי לאבד את התמיכה האמריקאית שהמדינה נשענה עליה?

למה זה היה קשה. השאלה היכן עבר ״קו 22 באוקטובר״, הקו שבו עמדו הכוחות כשנכנסה הפסקת האש לתוקף, הייתה פתוחה. אספקה לארמייה המכותרת הייתה קלף מיקוח, אבל גם עניין הומניטרי ופוליטי שהעולם עקב אחריו.

חלקו בסיפור: בנובמבר 1973 ישב גזית לצד גולדה מאיר בשיחות בוושינגטון ובחדר הסגלגל, רשם אותן, והציע לקיסינג׳ר נוסחה מעשית לחילופי השבויים.

גולדה מאיר וריצ׳רד ניקסון מחוץ לבית הלבן; מרדכי גזית בקצה הימני, מאחורי הנרי קיסינג׳ר
אותו יום, מחוץ לבית הלבן. גזית בקצה הימני, מאחורי קיסינג׳ר.Marion S. Trikosko · ספריית הקונגרס

בתום המלחמה יצא גזית עם לוושינגטון, וישב לצדה בשיחות בבית הלבן. הדיון עסק באספקה לכוחות המצריים, בקווים הצבאיים ובאפשרות להתקדם להסדר. הוא הציע להדגיש את השיחות הישירות בין הגנרלים, בחן ניסוח חלופי לפריסה מחדש והזכיר את הפצועים.

באותו יום נכנס גזית עם גולדה מאיר, השגריר והאלוף לחדר הסגלגל, לפגישה עם הנשיא ועם . גולדה הודתה לנשיא על הרכבת האווירית, מטוסי התובלה שהטיסו לישראל נשק ותחמושת בימי המלחמה, וסיפרה על השבויים ועל מחיר המלחמה.

ניקסון תיאר את ההחלטות שקיבל בימי המלחמה והפציר בה לנצל את השיחות הישירות שנפתחו בין הגנרלים. בסוף הפגישה ליווה הנשיא את ראש הממשלה אל מדרגות גן הוורדים, לצילומים.

למחרת, ב־2 בנובמבר, נמשכו השיחות עם קיסינג׳ר עד אחרי חצות בבלייר האוס. הוויכוח נסב על השבויים הישראלים במצרים: קיסינג׳ר ביקש מישראל להסכים עקרונית לחזור לקווי 22 באוקטובר, וגולדה סירבה להתיר שיירות לארמייה השלישית בלי שהשבויים יחזרו. גזית חיפש דרך מעשית. ״האם תוכל להבטיח מועדים ונהלים למשא ומתן?״

שאל, ובהמשך הציע שקיסינג׳ר יצא מקהיר עם הודעה שהמשא ומתן ייפתח ב־15 בדצמבר, ושבאותו מועד יוחלפו השבויים. ״זו תהיה הודעה נהדרת,״ השיב קיסינג׳ר.

בארכיון צה״ל (תיק 14–58/79) שמורים הרישומים שערך גזית בעברית לפגישות של 1 בנובמבר, עם ניקסון ועם קיסינג׳ר, ולפגישות עם קיסינג׳ר ב־2 וב־3 בנובמבר, וגם מסמך ״מסקנות״ שכתב על הביקור ב־5 בנובמבר. את פגישת 4 בנובמבר רשם . לפי ההיסטוריון , הנשען על מסמך המסקנות, קיסינג׳ר נימק אז את דחיית הבקשות לנשק לשיקום הכוח אחרי המלחמה במשבר האמון סביב ניקסון בעקבות פרשת ווטרגייט, השערורייה שהביאה לבסוף להתפטרותו.

הרישומים שמורים גם בתיק של משרד החוץ בארכיון המדינה (חצ-5973/5), שנקרא כאן במלואו. הרישום העברי של הפגישה עם ניקסון, ארבעה עשר עמודים, נחתם בחתימת ידו. בתיק שמור גם ניתוח בן ארבעה עמודים שכתב ב־5 בנובמבר, עם תום הביקור: ״ביקור ראש הממשלה בארצות הברית (נקודות לסכום)״.

״חולשתה של ארה״ב נובעת משני טעמים״, כתב: ״חולשתה הנוראה של הנשיאות ומשבר האימון הטוטאלי המאפיין את היחסים בין הנשיא לעם״, והמחסור בפריטים צבאיים חיוניים. מתחת לחתימתו הוסיף: ״ניתוח זה נרשם בחפזון וללא אפשרות לבדוק עם חברים אחרים אם הוא נראה להם.״

מקורות והערות קריאה (5)

המקור המוביל

FRUS — בבלייר האוס, 2 בנובמבר 1973 ↗

FRUS, כרך XXV, מסמך 312. השיחה של גולדה מאיר וצוותה עם קיסינג׳ר על השבויים ועל קווי 22 באוקטובר; שאלותיו והצעותיו של גזית.

כל הסיפורים משירות המדינה

עוד מאותן שנים

1973‎–‎1974 · המלחמה והפרדת הכוחות