ערוץ חשאי למוסקבה

חלקו בסיפור: גזית הוביל את הצד הישראלי בערוץ החשאי למוסקבה: ישב מול השליחים הסובייטים, ובהם יבגני פרימאקוב, ודיווח ישירות לגולדה מאיר.

גזית הוביל את הצד הישראלי בערוץ השיחות החשאי עם נציגים סובייטים, ובהם יבגני פרימאקוב, בווינה ב־1971 וב־1973, ובמפגשים עם ויקטור לואי בירושלים. במרס 1973 ייצג את עמדת הממשלה במסגרת הנחיה שלא לפתוח במשא ומתן להסדר. הקשר חודש גם באפריל 1975. יאיר אבן, שחקר את הערוץ, מציג את מעורבותו לצד ביקורת: לדעתו, ישראל לא קראה נכון את כוונות הסובייטים ואת אזהרותיהם.

ליובל למלחמה פתח ארכיון המדינה את תיק ״דוד ציון״, כינויו של פרימאקוב. במרס 1973 הגיע פרימאקוב לשיחות בווינה עם אזהרה ברורה: מצרים תתחמש בנשק מתוחכם שיוכל לפגוע במקומות שעדיין אינם פגיעים. הדיווחים על השיחות עברו ישירות ללשכתה של גולדה מאיר דרך גזית.

אבן מתעד גם את חלקו של גזית בפירוט: הוא עמד בראש הצד הישראלי בחמש השיחות בווינה באוקטובר 1971, בשלוש השיחות שם במרס 1973, ובשלוש הפגישות עם לואי בירושלים ביוני 1973.

בווינה דחה את הטענה הסובייטית שהזמן פועל נגד ישראל, והמזכיר הצבאי הבריק לו שראש הממשלה סומכת את ידיה על דרכו בשיחות. בסיכום ששלח לגולדה מאיר ב־27 במרס כתב על האזהרות הסובייטיות: ״אני מעריך כי אין הרבה ממש באיומים הללו״.

ביוני אמר ללואי שישראל אינה סבורה שמלחמה נוספת תביא לשלום, ושהיא מאמינה בתהליך מדיני ארוך. כמאה ימים אחר כך פרצה המלחמה.

ב־15 ביוני 1973, שבוע לפני פסגת ניקסון–ברז׳נייב, נפגש גזית, אז מנכ״ל משרד ראש הממשלה, עם העיתונאי הסובייטי ויקטור לואי. השניים דיברו על עליית יהודי ברית המועצות ועל השפל ביחסים בין המדינות.

שלושה מקורות נוספים משלימים את התמונה, וכל אחד מזווית אחרת. לפי זיכרונות פרימאקוב, כפי שמביא אותם ההיסטוריון אלק אפשטיין, בין 22 ל־26 במרץ 1973 נפגשו בווינה פרימאקוב וקצין הק.ג.ב. יורי קוטוב עם גזית ועם חנן בר־און.

אפרים הלוי, לימים ראש המוסד, ארגון הביון של ישראל, סיפר בריאיון שבמשרד החוץ טיפלו בערוץ שני אנשים, גזית ובר־און, עד שב־1974 העביר רבין את האחריות לתיאום הערוץ למוסד, להלוי.

ופרימאקוב עצמו, בזיכרונותיו, כתב על הפגישות בווינה ב־1973: ״ניכר היה שגזית, שלא לדבר על בר־און, לא הלך להחרפת הוויכוח, וריכך את נימת דבריו״. באותה פסקה מתח פרימאקוב גם ביקורת על הביטחון הישראלי בעליונות הצבאית ועל ההערכה שהערבים לא ייזמו מלחמה.

וקוטוב תיאר את 8 באפריל 1975. בשדה התעופה בווינה, כך סיפר, קנו הוא ופרימאקוב את העיתון האוסטרי ״קורייר״, ובעמוד הראשון מצאו קריקטורה: קצין סובייטי מושיט ענף דקל לאיש בכיפה, ומסתיר מאחורי גבו פצצה גרעינית. לידה הופיעה ידיעה על שיחות חשאיות בישראל. קוטוב התקשר לגזית בקו שיועד לקשר החשאי.

לדבריו, גזית כבר ידע, הביע צער, אמר שלפי הבירור הייתה זו הדלפה מקרית של עובד טכני, והבטיח שהעניין ייבדק. במוסקבה החליטו לקבל את ההסבר, והמגעים נמשכו. פרימאקוב, בזיכרונותיו, מספר את הסיפור אחרת: לפי גרסתו, עלה חשד להדלפה מכוונת של מי שהתנגד להתקרבות.7 מקורות+

כל הסיפורים משירות המדינה