תיק יארינג: עדותו בדיעבד

חלקו בסיפור: בסוף 1970 ריכז גזית, לבקשת גולדה מאיר, את צוותי החשיבה שהכינו את ישראל למשא ומתן, והיה הממונה על תיק יארינג.

בסוף 1970 ביקשה גולדה מאיר משר החוץ אבא אבן שגזית, אז סמנכ״ל משרד החוץ לענייני צפון אמריקה, ירכז צוותי חשיבה שיכינו את ישראל למשא ומתן. בצוותים היו מאיר שמגר בצוות החוזי, אהרן יריב בראש צוות הגבולות והביטחון, יעקב הרצוג בראש צוות ירושלים ומשה זנבר בראש צוות הפיצויים לפליטים. על אותן שנים אמר: ״הייתי אז הממונה על התיק של יארינג״.

גזית היה ביקורתי מאוד כלפי דרך עבודתו של השליח. לדעתו, השגריר השוודי גונאר יארינג נידון לכישלון משום שפעל בדרג נמוך: הוא לא נפגש עם נשיא מצרים ולא עם ראש ממשלת ישראל, והסתפק בחילופי מסמכים, בשעה שהמשיך לכהן כשגריר ארצו במוסקבה.

גזית הציע להביא את יארינג לירושלים לשיחה עם גולדה, וכך אכן נעשה בינואר 1971. הוא הציע גם נוסח גמיש יותר לתשובה הישראלית, אך הצעתו נדחתה בידי גולדה, בידי אבן ובידי מנכ״ל משרד החוץ גדעון רפאל.

הוא הזהיר את אבן שהמילה ״מוסכמים״, בצירוף ״גבולות בטוחים, מוכרים ומוסכמים״, תתפרש בקהיר כתביעה לשטח ותידחה.

הריאיון נערך בשעה שהתנהל ויכוח ציבורי, בין היתר בעקבות כתיבתו של יוסי ביילין, על השאלה אם גולדה מאיר החמיצה ב־1971 הזדמנות לשלום. גזית חלק על הטענה בחריפות. לדעתו, התשובה המצרית ליארינג כללה תנאים, ובהם עניין הפליטים, שחרגו מהכללים שהשליח עצמו קבע. דוח האו״ם לא תלה את הכישלון בתשובה הישראלית.

וההצהרה שישראל לא תחזור לקווי יוני 1967 שיקפה החלטת ממשלה ועמדה שקדמה לגולדה. הוא סיפר גם שבאוגוסט 1970, כשמצרים הזיזה את סוללות הטילים אל התעלה מיד עם הפסקת האש, לחץ משה דיין לחדש את הלחימה, וגולדה סירבה.

את הדיפלומטיה הערבית של אותן שנים תיאר כ״דיפלומטיה על ידי אוטומציה״: עמידה על נוסח קבוע, בלי משא ומתן של ממש. אלה דבריו כעבור 16 שנה: עדות של מי שהיה בחדר, וגם של מי שהמשיך להתווכח על מה שקרה בו. הריאיון המלא, בניסוחיו הישירים, פתוח לעיון במכון גולדה מאיר.

בעדותו בוועדת אגרנט, ועדת החקירה של מלחמת יום הכיפורים, בדצמבר 1973, תיאר גזית את התקופה במילותיו: ״אני ריכזתי כמה וכמה צוותים, הייתי מין רכז כזה של צוותים״. צוות אחד, בראשות משה זנבר, עסק בפיצויים ובפליטים. צוות שני, בראשות האלוף אהרן יריב, עסק בגבולות, ושלישי בצד המשפטי של הסכם שלום. צוות רביעי, על המקומות הקדושים, לא פעל.

תיק העבודה שלו מאותם חודשים שמור בארכיון המדינה (חצ-5980/7), ונקרא כאן במלואו. בדצמבר 1970 דיווח לשר החוץ על קבוצת העבודה של המשרד לקראת שיחות יארינג, וחתם: ״הח״מ (יו״ר)״. כשהגיש את רעיונותיה, ב־3 בינואר 1971, כתב שגובשו ״שלא לפי הנחייה מפורשת״, ״במידה רבה בחלל ריק״.

שנה אחר כך, ב־6 בדצמבר 1971, כתב לשר בלי לרכך: ״אני טוען מזה חודשים רבים שיארינג גילה מעט מאד כשרון דיפלומאטי (וזו לשון המעטה).״ זה היה מזכר פנימי, בשעה שישראל דיברה על חזרה לשיחות, והוא ראה חובה לומר לשר את דעתו בבירור.

ובסופו הצעה מעשית: ״בשום פנים ואופן אין לגרוס פסיביות ושיטה של ׳סמוך על גונאר׳.״3 מקורות+

כל הסיפורים משירות המדינה