״שקול מדי״: בסבב קיסינג׳ר

חלקו בסיפור: בסבב קיסינג׳ר של מרץ 1975 היה גזית מי שהחזיק את הנוסחים ואת העובדות בצוות הישראלי.

במרץ 1975, בין שני הביקורים של רבין בבית הלבן, ניסה הנרי קיסינג׳ר בסבב תיווך בין ירושלים לאסואן, להשיג הסדר ביניים שני בין ישראל למצרים. גזית ישב בצוות המשא ומתן הישראלי לצד רבין, יגאל אלון, שמעון פרס, השגריר שמחה דיניץ, הרמטכ״ל מרדכי גור ומנכ״ל משרד החוץ אברהם קדרון. מזכרי השיחות, השמורים בספריית הנשיא פורד, מראים אותו כמי שמחזיק את הנוסחים ואת העובדות.

ב־14 במרץ, כשקיסינג׳ר דיווח שסאדאת מוכן להכניס חברות אמריקאיות למרות החרם הערבי, העיר גזית שמדובר בכניסה סלקטיבית בלבד: ״מתוך עשרים, הוא יכול להכניס רק שתיים. הרשימה השחורה נשארת.״ באותה פגישה, כשקיסינג׳ר ויתר על ניסוח משותף עם פהמי לסעיף על חידוש כוח האו״ם, אמר: ״אולי גזית יוכל לנסח משהו.״

בבוקר 19 במרץ, במעון ראש הממשלה, פתח רבין בשאלה: ״יש לנו את כל הנוסחים, גזית?״ — ״כן, יש לנו״, השיב. כשהזכיר דיניץ את מכתב הנשיא ניקסון, השלים גזית מיד את התאריך: יולי 1971. באותה פגישה סיפר קיסינג׳ר שאמר לשר החוץ המצרי, איסמעיל פהמי, שגזית יכול לנסח את הסעיף.

לדבריו, פהמי השיב שגזית ״שקול מדי״ ושהנוסח חייב להיות של היועץ המשפטי מאיר רוזן. החדר צחק; סיסקו אמר לגזית שזו מחמאה אמיתית, ואלון הוסיף שכאשר מקבלים מחמאה מפהמי, כדאי לחשוב פעמיים. כדי להבין את הצחוק צריך לזכור מי דיבר.

שר החוץ של מצרים, הצד השני של השולחן, אמר על הדיפלומט הישראלי שהוא ״שקול מדי״, כלומר מתון והגיוני. לכן ביקש שאת הנוסח יכתוב דווקא המשפטן המקפיד של המשלחת. מחמאה מהיריב, עטופה בעקיצה.

ב־20 במרץ, הבוקר שבו קרא קיסינג׳ר באוזני הצוות הישראלי את ההודעה החריפה על ״הערכה מחדש״ של מדיניות ארצות הברית, מסר גזית לאלון את טיוטת סעיף אי־השימוש בכוח. כשקיסינג׳ר העיר שהביטוי ״ביחסים ביניהם״ עורר את זעמו של פהמי, השיב גזית: ״לא. תוציאו את זה.״ בסוף הדיון ביקש רבין: ״שגזית ושמחה יעבדו על ההכנות לישיבת הממשלה.״ בפגישת הערב כבר הוגש נוסח מתוקן (הציטוטים בתרגום האתר).

בימים האחרונים של הסבב חזרה אותה תמונה. כשקיסינג׳ר שאל אם הסכמי שביתת הנשק החזיקו 19 שנה, תיקן גזית: ״שמונה עשרה״. הסכמי שביתת הנשק נחתמו ב־1949 והחזיקו עד מלחמת ששת הימים ב־1967, שמונה עשרה שנה בדיוק.

תיקון של מילה אחת, אבל הוא מראה את מקומו בצוות: מי שזוכר את התאריכים והמספרים, כשכל מילה בחדר נרשמת. כשרבין אמר שאינו מציע נוסחה משפטית, השיב קיסינג׳ר: ״גזית יעשה את זה״. ובדיון על הדרך להודיע על השעיית המגעים, המליץ שההודעה תיעשה באופן אישי.

גזית ישב גם בפגישה האחרונה, בערב 22 במרץ בלשכת ראש הממשלה, שבה הוחלט להשעות את הסבב. במזכר נרשם שכאשר קמו מהשולחן, אמר אחד הנוכחים: ״זו טרגדיה יוונית״, וקיסינג׳ר השיב שזה בדיוק מה שמחמיר את המצב — כל צד, לפי טבעו, הגיע לתוצאה שהייתה צפויה מראש. המגעים חודשו בקיץ והובילו להסכם הביניים שנחתם בספטמבר.

שמונה ימים אחר כך, ב־30 במרץ, יצא מירושלים לוושינגטון מברק ״סודי ביותר״ ובו תשובתו של רבין לנשיא פורד. רבין כתב שהוא שותף לאכזבה מכישלון המגעים, שישראל הציעה לסגת מן המעברים ומשדות הנפט, ושהיא מוכנה להמשיך במאמץ להגיע להסכם עם מצרים. המברק חתום בשמו של גזית.

אחרי השעיית הסבב המשיך הצוות שבראשו עמד להכין את השלב הבא. בקלסר העבודה שלו בארכיון המדינה (א-4183/10) שמור נייר בן שישה עמודים מ־25 במאי 1975, ״הצעה להסדר כולל (שאינו הסכם שלום) עם כל המדינות השכנות״. על הפתק שצורף אליו נכתב: ״הטיוטה חוברה ע״י: מ. גזית (טרם נדונה בצוות)״.

הנייר פותח: ״לו ניתן היה להשיג שלום מלא ואמיתי עם מדינות ערב בשלב הנוכחי, היתה, כידוע ישראל מוכנה להרחיק לכת מאד בנושא השטחים.״ והנחתו הראשונה: ״השלום עם מדינות ערב יושג בהדרגה.״7 מקורות+

כל הסיפורים משירות המדינה