שגריר בפריז: שלושה משברים

חלקו בסיפור: כשגריר בפריז, 1976‎–‎1979, ניווט גזית את יחסי ישראל וצרפת דרך שלושה משברים: אנטבה, אבו דאוד והכור העיראקי.

במהלך משבר החטיפה באנטבה, ביולי 1976, אחרי שמטוס אייר פראנס שיצא מתל אביב נחטף לאוגנדה, פעל גזית מול ממשלת צרפת כשגריר ישראל בפריז. הוא העביר למשרד החוץ הצרפתי את בקשת ישראל לנהל מגעים לשחרור בני הערובה, לרבות דיון בשחרור אסירים, כך דיווחה אז JTA.

את המגעים מול ממשלת צרפת ניהל יחד עם היועץ הביטחוני סמי דוגן, ובמהלכם הסכימו החוטפים לדחות את פקיעת האולטימטום עד 4 ביולי. הזמן הזה איפשר להכין את מבצע החילוץ.

אחרי המבצע, כך מספר הדיפלומט פרדי איתן, התקשר אל גזית אדמון ז׳יסקר ד׳אסטן, אביו של נשיא צרפת, ואמר לו: ״Israël a sauvé l’honneur du monde״, ישראל הצילה את כבודו של העולם.

כהונתו בצרפת כללה את המשבר בעקבות שחרור אבו דאוד ב־1977. אבו דאוד היה ממתכנני הטבח באולימפיאדת מינכן ב־1972, שבו נרצחו אחד עשר ספורטאים ישראלים, וצרפת שחררה אותו כמה ימים אחרי שנעצר בפריז. גזית הוחזר להתייעצויות בישראל, צעד שלפי פרדי איתן לא היה לו תקדים בתולדות הדיפלומטיה הישראלית.

כדי לאפשר את שובו הורה הנשיא ז׳יסקר לשריו להימנע מהצהרות פזיזות ולא לדבר על מדינה פלסטינית. ב־4 בפברואר 1977 חזר לפריז, ושלושה ימים אחר כך נפגש עם שר החוץ לואי דה גירנגו לשעה של הסברים ״גלויים״, כלשון סוכנות JTA.

השניים הסכימו לבחון מחדש את אמנת ההסגרה בין המדינות, כדי שפרשה כזאת לא תחזור.

סוגיה רגישה נוספת הייתה הכור שצרפת בנתה לעיראק, שהיה לימים לכור ״אוסירק״, שישראל הפציצה ב־1981. גזית פנה שוב ושוב לשר החוץ דה גירנגו. ב־15 ביולי 1977 ביקש שצרפת תספק לעיראק דלק חלופי מסוג ״קרמל״, אורניום מועשר בשיעור נמוך שאי אפשר להפיק ממנו נשק, במקום האורניום המועשר ברמה גבוהה שהובטח לה.

ב־13 בינואר 1978 ביקש לדחות את המשלוח, עד שהדלק החלופי ייבדק. וב־19 באוקטובר 1978 שאל ישירות: מתי תספק צרפת לעיראק אורניום מועשר ברמה צבאית? שלוש שנים אחר כך, ב־1981, הפציץ חיל האוויר את הכור.

בדיווח הפרידה ביולי 1979 שיבח לה מונד את אדיבותו ואת הצרפתית שרכש בשנות השגרירות.

בסעודת הפרידה, ב־26 ביולי 1979, השיב לשר החוץ פרנסואה־פונסה. לפי רישום הדברים, השמור בתיק שהפקיד לימים במכון דיוויס (ארכיון המדינה, א-7790/16), אמר: ״אנו הדיפלומטים טוענים שאנו מקיימים דו־שיח, ואולי הננו אף משוכנעים בכך, אבל אין זה נכון. למעשה מנהלים אנו שני מונולוגים.״ ועל ישראל אמר שהיא מחזיקה ״50 אחוז מן המפתחות לדלת השלום. אני מדגיש: 50 אחוז, ולא 51 אחוז.״12 מקורות+

כל הסיפורים משירות המדינה