תיק העבודה שלו על שליחות יארינג, שליח מזכ״ל האו״ם, מדצמבר 1970 עד ינואר 1972. כחמישה עשר מסמכים בתיק הם שלו; שמו רשום בתפוצה של כמעט כל המברקים שבו. עד דצמבר 1971 הוא חתום ״סמנכ״ל״, וב־16 בינואר 1972 ״המנהל הכללי״.
סריקה: ארכיון המדינה, תיק חצ-5980/7 ↗. כאן מוצג דף אחד מתוך 289 עמודי התיק; התיק עצמו שמור בארכיון.
מה מתגלה בתיק, במילים שעל הדף
דצמבר 1970
יושב ראש קבוצת העבודה
מזכר ״סודי״ אל שר החוץ, אבא אבןשר החוץ, 1966–1974.מה רצה: להציג את ישראל לעולם כמדינה שמחפשת שלום, ולגייס לה תמיכה.עוד על אבא אבן ב״אנשים ואירועים״ ←, בנדון ״גונאר יארינגדיפלומט שוודי, שליח האו״ם למזרח התיכון, 1967–1971.מה רצה: הסכם שלום על בסיס החלטה 242 של מועצת הביטחון.עוד על גונאר יארינג ב״אנשים ואירועים״ ← – קבוצת העבודה״: ״קבוצת העבודה התכנסה בהרכבה המלא: ה״ה ת. מירון, מ. ששון, מ. אליצור, ח. בר און והח״מ (יו״ר).״ הקבוצה התכנסה ב־23 בדצמבר, לקראת חידוש שיחות יארינג. למזכר צירף הצעה ל״לוח זמנים להשגת חוזה שלום״, ״המבוססת על רעיון של אהרן רמזמפקדו הראשון של חיל האוויר; שגריר ישראל בלונדון, 1965–1970.עוד על אהרן רמז ב״אנשים ואירועים״ ←״, וציין: ״עיבוד התזכיר ופירוטו נעשה על ידי.״
31 בדצמבר 1970
לתת למצרים אמתלה שלא לירות
מזכר לשר החוץ, ״שיחות גונאר יארינגדיפלומט שוודי, שליח האו״ם למזרח התיכון, 1967–1971.מה רצה: הסכם שלום על בסיס החלטה 242 של מועצת הביטחון.עוד על גונאר יארינג ב״אנשים ואירועים״ ← – הערות לגישה הטקטית־נוהלית״, בחתימתו. מצרים איימה אז שלא להאריך את הפסקת האש. ״אם מחפשים המצרים אמתלה לומר כי ׳נתקיימו התנאים׳ המאפשרים להם שלא לפתוח באש״, כתב, ״עלינו לספק להם מאחז לאמתלה כזו.״
3 בינואר 1971
״בחלל ריק״
כשהגיש לשר את רעיונות הקבוצה, כתב בגלוי על גבולם: ״הרעיונות הטקטיים המועלים במסמך המצ״ב גובשו שלא לפי הנחייה מפורשת. גיבושם נעשה איפוא במידה רבה בחלל ריק.״ בהעדר החלטת ממשלה, הוסיף, לא יכלה הקבוצה לגבש אלא ״מחשבות נוהליות־טקטיות״: ״איננו טועים לחשוב אף לרגע שזהו תחליף אמיתי למה שנחוץ.״
6 בדצמבר 1971
״וזו לשון המעטה״: מה שחשב על יארינג
מזכר ״שמור״ אל שר החוץ, אבא אבןשר החוץ, 1966–1974.מה רצה: להציג את ישראל לעולם כמדינה שמחפשת שלום, ולגייס לה תמיכה.עוד על אבא אבן ב״אנשים ואירועים״ ←, בחתימת ידו, בהעתק למנכ״ל ולשגרירים בוושינגטון ובאו״ם. הוא פותח בלי הקדמות: ״אני טוען מזה חודשים רבים שגונאר יארינגדיפלומט שוודי, שליח האו״ם למזרח התיכון, 1967–1971.מה רצה: הסכם שלום על בסיס החלטה 242 של מועצת הביטחון.עוד על גונאר יארינג ב״אנשים ואירועים״ ← גילה מעט מאד כשרון דיפלומאטי (וזו לשון המעטה).״
למזכר צירף ניתוח בעשר נקודות של מהלכי השליח, והזהיר: כשיחזור יארינג לפעולה, ״יהיה לנו במהרה מאד עסק עם דיפלומאט בינוני וחסר דמיון עד כדי סכנה לנהל מו״מ דרכו ובחסותו.״
החריפות מכוונת, והוא אומר זאת בעצמו: תזכיר ״מנוסח בלשון הדיפלומאטית המקובלת״ עוד יוכן, אך ״כדי שלא לאבד זמן הכתבתי בינתיים את הניתוח המקוצר״. זה מזכר פנימי אל השר, ולא הודעה לעיתונות.
ישראל דיברה אז על נכונותה לחזור לשיחות, וגזית, שהתיק היה באחריותו, ראה חובה לומר לשר בבירור עם מי יהיה לה עסק.
מיד אחרי האבחנה באה הצעה מעשית: ״להיאבק עם יארינג על כל צעד ושעל (בשיטה של איזהו חכם הרואה את הנולד דהיינו, ע״י ׳דיפלומאטיה מונעת׳). בשום פנים ואופן אין לגרוס פסיביות ושיטה של ׳סמוך על גונאר׳.״ ובסוף הציע לדון על כך גם עם האמריקנים, ״בדרג העבודה״.
16 בינואר 1972
המנהל הכללי מוסר את הקו
מכתב ״סודי״ אל השגריר באו״ם, יוסף תקועשגריר ישראל באו״ם, 1968–1975.עוד על יוסף תקוע ב״אנשים ואירועים״ ←, ״מאת: המנהל הכללי״. גזית מוסר בו הערות ששמע מראש הממשלה, גולדה מאירראש הממשלה, 1969–1974. גזית עמד בראש לשכתה פעמיים: כשהייתה שרת החוץ, בסוף שנות ה־50, וכמנכ״ל משרד ראש הממשלה מ־1973.מה רצה: ביטחון לישראל, ושלום במשא ומתן ישיר, בלי חזרה לקווי 1967.עוד על גולדה מאיר ב״אנשים ואירועים״ ←: ״אנו חייבים לגשת למגעי גונאר יארינגדיפלומט שוודי, שליח האו״ם למזרח התיכון, 1967–1971.מה רצה: הסכם שלום על בסיס החלטה 242 של מועצת הביטחון.עוד על גונאר יארינג ב״אנשים ואירועים״ ← מתוך פכחון מוחלט: יארינג לא יביא לנו את השלום.״ ועם זאת יש להיענות להזמנותיו ולשוחח עמו באדיבות: ״זהו הקו ואין להוסיף עליו.״ ואז הוסיף משלו: ישראל תראה ״התפתחות שלילית ביותר״ אם יתברר שסיסמת אנואר סאדאתנשיא מצרים, 1970–1981.מה רצה: להחזיר את סיני למצרים, ולהעביר את מצרים מחסות סובייטית לאמריקאית.עוד על אנואר סאדאת ב״אנשים ואירועים״ ←, ״רק יארינג״, מקיפה גם את המאמצים להסדר בתעלה.
