תיק יארינג: ״בשום פנים ואופן אין לגרוס פסיביות״

דצמבר 1970

יושב ראש קבוצת העבודה

מזכר ״סודי״ אל שר החוץ, אבא אבן, בנדון ״יארינג – קבוצת העבודה״: ״קבוצת העבודה התכנסה בהרכבה המלא: ה״ה ת. מירון, מ. ששון, מ. אליצור, ח. בר און והח״מ (יו״ר).״ הקבוצה התכנסה ב־23 בדצמבר, לקראת חידוש שיחות יארינג. למזכר צירף הצעה ל״לוח זמנים להשגת חוזה שלום״, ״המבוססת על רעיון של אהרן רמז״, וציין: ״עיבוד התזכיר ופירוטו נעשה על ידי.״

31 בדצמבר 1970

לתת למצרים אמתלה שלא לירות

מזכר לשר החוץ, ״שיחות יארינג – הערות לגישה הטקטית־נוהלית״, בחתימתו. מצרים איימה אז שלא להאריך את הפסקת האש. ״אם מחפשים המצרים אמתלה לומר כי ׳נתקיימו התנאים׳ המאפשרים להם שלא לפתוח באש״, כתב, ״עלינו לספק להם מאחז לאמתלה כזו.״

3 בינואר 1971

״בחלל ריק״

כשהגיש לשר את רעיונות הקבוצה, כתב בגלוי על גבולם: ״הרעיונות הטקטיים המועלים במסמך המצ״ב גובשו שלא לפי הנחייה מפורשת. גיבושם נעשה איפוא במידה רבה בחלל ריק.״ בהעדר החלטת ממשלה, הוסיף, לא יכלה הקבוצה לגבש אלא ״מחשבות נוהליות־טקטיות״: ״איננו טועים לחשוב אף לרגע שזהו תחליף אמיתי למה שנחוץ.״

6 בדצמבר 1971

״וזו לשון המעטה״: מה שחשב על יארינג

מזכר ״שמור״ אל שר החוץ, אבא אבן, בחתימת ידו, בהעתק למנכ״ל ולשגרירים בוושינגטון ובאו״ם. הוא פותח בלי הקדמות: ״אני טוען מזה חודשים רבים שיארינג גילה מעט מאד כשרון דיפלומאטי (וזו לשון המעטה).״

למזכר צירף ניתוח בעשר נקודות של מהלכי השליח, והזהיר: כשיחזור יארינג לפעולה, ״יהיה לנו במהרה מאד עסק עם דיפלומאט בינוני וחסר דמיון עד כדי סכנה לנהל מו״מ דרכו ובחסותו.״

החריפות מכוונת, והוא אומר זאת בעצמו: תזכיר ״מנוסח בלשון הדיפלומאטית המקובלת״ עוד יוכן, אך ״כדי שלא לאבד זמן הכתבתי בינתיים את הניתוח המקוצר״. זה מזכר פנימי אל השר, ולא הודעה לעיתונות.

ישראל דיברה אז על נכונותה לחזור לשיחות, וגזית, שהתיק היה באחריותו, ראה חובה לומר לשר בבירור עם מי יהיה לה עסק.

מיד אחרי האבחנה באה הצעה מעשית: ״להיאבק עם יארינג על כל צעד ושעל (בשיטה של איזהו חכם הרואה את הנולד דהיינו, ע״י ׳דיפלומאטיה מונעת׳). בשום פנים ואופן אין לגרוס פסיביות ושיטה של ׳סמוך על גונאר׳.״ ובסוף הציע לדון על כך גם עם האמריקנים, ״בדרג העבודה״.

16 בינואר 1972

המנהל הכללי מוסר את הקו

מכתב ״סודי״ אל השגריר באו״ם, יוסף תקוע, ״מאת: המנהל הכללי״. גזית מוסר בו הערות ששמע מראש הממשלה, גולדה מאיר: ״אנו חייבים לגשת למגעי יארינג מתוך פכחון מוחלט: יארינג לא יביא לנו את השלום.״ ועם זאת יש להיענות להזמנותיו ולשוחח עמו באדיבות: ״זהו הקו ואין להוסיף עליו.״ ואז הוסיף משלו: ישראל תראה ״התפתחות שלילית ביותר״ אם יתברר שסיסמת סאדאת, ״רק יארינג״, מקיפה גם את המאמצים להסדר בתעלה.