בקטלוג הארכיון נקרא התיק ״אגרות רה״מ 73-75״: התכתבות אישית מלשכת המנכ״ל על איגרות ראש הממשלה, עם שני ראשי נציגויות, השגריר בבון והנציג בטהראן. שני מכתבים שלו מראים איך נוהלו הערוצים האישיים של ראש הממשלה, גולדה מאיר, ואיך כתב לעמיתים.
סריקה: ארכיון המדינה, תיק חצ-5980/11 ↗. כאן מוצג דף אחד מתוך 67 עמודי התיק; התיק עצמו שמור בארכיון.
מה מתגלה בתיק, במילים שעל הדף
26 באוגוסט 1973
הצינור המיוחד לברנדט
מכתב ״אישי – סודי״ אל שגריר ישראל בבון, אלישיב בן־חוריןשגריר ישראל בבון, בירת גרמניה המערבית, בראשית שנות ה־70.עוד על אלישיב בן־חורין ב״אנשים ואירועים״ ←, ״מאת: המנהל הכללי״. גזית מסביר בו כיצד רואה ראש הממשלה את הערוץ: ״ראש הממשלה סבורה שבהצעתו של בראנדט, בעת ביקורו בארץ, לקבוע צנור מיוחד יש משום חשיבות.״ התנאי הוא שחליפת המכתבים תישמר בסוד, ״תכנן ועצם קיומן״.
אחר כך שלושה כללים: מתי יישלח מכתב במעטפה סגורה, ומתי יקבל השגריר העתק. והסיום, כמעט בהתנצלות: ״אלמלי היינו מטופלים במכת הדליפות/הדלפות אפשר היה למתוח את הרצועה קצת פחות, אך לעת עתה אין אפשרות להתירה וראש הממשלה סומכת על שיתוף הפעולה שלך.״
1 בדצמבר 1973
״כל מדורי הגהינום של האישורים״
מכתב ״אישי״ אל אורי לוברנידיפלומט; ראש הנציגות הישראלית בטהראן, 1973–1978.עוד על אורי לוברני ב״אנשים ואירועים״ ← בטהראן, חמישה שבועות אחרי המלחמה. לוברני, שפתח את מכתבו ״למוטקה שלום רב״, העיר על נוסח איגרת של ראש הממשלה אל המוחמד רזא שאה פהלוויהשאה של איראן, 1941–1979; הודח במהפכה האסלאמית.עוד על מוחמד רזא שאה פהלווי ב״אנשים ואירועים״ ←, והציע נוסח אחר.
גזית השיב בלי להתגונן: ״יתכן שהנך צודק. הטיוטה הראשונה הוכנה בשיטה שאינה יכולה לשמש מופת ושיעור לדוגמא. אני שיפצתיה במקצת, אחרת היית אל נכון מזדעזע עוד יותר.״
ואז, על הדרך שבה מתקנים מכתב של ראש ממשלה: ״פשוט כדי לא להעביר את האגרת החדשה את כל מדורי הגהינום של האישורים כאן (מה עוד שלי אין זמן לעסוק בכך), הכנסתי תיקונים בעמוד הראשון בלבד״.
