הערוצים האישיים של ראש הממשלה: בון וטהראן

26 באוגוסט 1973

הצינור המיוחד לברנדט

מכתב ״אישי – סודי״ אל שגריר ישראל בבון, אלישיב בן־חורין, ״מאת: המנהל הכללי״. גזית מסביר בו כיצד רואה ראש הממשלה את הערוץ: ״ראש הממשלה סבורה שבהצעתו של בראנדט, בעת ביקורו בארץ, לקבוע צנור מיוחד יש משום חשיבות.״ התנאי הוא שחליפת המכתבים תישמר בסוד, ״תכנן ועצם קיומן״.

אחר כך שלושה כללים: מתי יישלח מכתב במעטפה סגורה, ומתי יקבל השגריר העתק. והסיום, כמעט בהתנצלות: ״אלמלי היינו מטופלים במכת הדליפות/הדלפות אפשר היה למתוח את הרצועה קצת פחות, אך לעת עתה אין אפשרות להתירה וראש הממשלה סומכת על שיתוף הפעולה שלך.״

1 בדצמבר 1973

״כל מדורי הגהינום של האישורים״

מכתב ״אישי״ אל אורי לוברני בטהראן, חמישה שבועות אחרי המלחמה. לוברני, שפתח את מכתבו ״למוטקה שלום רב״, העיר על נוסח איגרת של ראש הממשלה אל השאה, והציע נוסח אחר.

גזית השיב בלי להתגונן: ״יתכן שהנך צודק. הטיוטה הראשונה הוכנה בשיטה שאינה יכולה לשמש מופת ושיעור לדוגמא. אני שיפצתיה במקצת, אחרת היית אל נכון מזדעזע עוד יותר.״

ואז, על הדרך שבה מתקנים מכתב של ראש ממשלה: ״פשוט כדי לא להעביר את האגרת החדשה את כל מדורי הגהינום של האישורים כאן (מה עוד שלי אין זמן לעסוק בכך), הכנסתי תיקונים בעמוד הראשון בלבד״.