מאי 1948 · תחנה 7 מתוך 24

הפציעה ברובע היהודי

מחתרת ומלחמהבן 25

בלילה שבין 18 ל־19 במאי 1948 פרץ כוח של הפלמ״ח, כוח המחץ המגויס של ההגנה, את שער ציון, ובעקבותיו נכנס לרובע היהודי כוח תגבורת של כ־80 איש, עמוס ציוד צבאי ורפואי, בפיקודו של גזית. הכוח לוקט מיחידות שונות בעיר: סטודנטים, אנשי חי״ש (חיל השדה של ההגנה), ותיקי ״ההגנה״ ושומרי מחסומים.

מפקדי הפלמ״ח ביקשו שאנשיו של גזית יחליפו אותם ברובע, כדי שהפלמ״ח יוכל לצאת. גזית התנגד: הוא קיבל הוראה להחזיק בהר ציון, ואנשיו לא אומנו ללחימה מן הסוג שהתנהל ברובע. בפקודת מפקד מחוז ירושלים מונה למפקד הרובע. עם שחר יצא לסייר בעמדות, ונפצע קשה מיריות שנורו לעברו.

עד נפילת הרובע, תשעה ימים אחר כך, שכב פצוע בבית החולים משגב לדך. חלק מאנשיו לחמו עד הסוף והלכו לשבי הירדני. כשנכנע הרובע, ב־28 במאי, מול מפקד הלגיון הערבי בעיר העתיקה, עבדאללה א־תל, נלקחו הגברים הכשירים לשבי. הפצועים הקשים נמסרו לצלב האדום והועברו אל ירושלים העברית.

חודש אחרי הפציעה, ב־19 ביוני, כתב להוריו מבית החולים ביקור חולים, באנגלית. הוא בישר להם שהוא מאורס לרינה, ורק בסוף הוסיף: ״שכחתי לספר לכם שנפצעתי בחזה (בריאה)״ (בתרגום האתר). הפציעה סיימה את שירותו כלוחם, ובעקבותיה איבד ריאה. בריאיון מ־1980 אמר שהפציעה רק חיזקה את רצונו להמשיך בשירות הממשלתי.

גם , שפיקד אז על חטיבת הראל של הפלמ״ח, חזר לימים אל אותו לילה: על הכוח שנאסף כדי להיכנס לעיר העתיקה, סיפר בריאיון, ״הוצב לפקד מרדכי גזית״ (בתרגום האתר).

בכתב ידו · 19 ביוני 1948

מכתב להורים, 19 ביוני 1948

חודש אחרי שנפצע כתב גזית להוריו מבית החולים, באנגלית. הם כבר שמעו על הפציעה ממישהו אחר, ולא במדויק. המכתב, שני עמודים בכתב ידו, מובא כאן במלואו.

  • דף שורות ועליו כתב יד באנגלית בדיו, בראשו התאריך 19/6/48 והפנייה Dear Mother and Father
    העמוד הראשון
  • דף שורות ועליו המשך המכתב בכתב יד באנגלית, חתום Your son, Mordechay
    העמוד השני, והחתימה

אמא ואבא יקרים

היום מלא בדיוק חודש מאז שנפצעתי בעיר העתיקה בירושלים (ולא בנוטרדאם, כפי שכתבתם). אם לא כתבתי על כך כלל, הרי זה משום שמהעיר העתיקה לא הייתה אפשרות, וכשפונינו משם תחת ״חסותו״ של הלגיון הערבי והגענו לבית החולים ביקור חולים, כבר היה ברור שיצאתי מכלל סכנה. ולא רציתי להדאיג ולהטריד. גם עכשיו אני מצטער שאותו ״חבר״, כנראה שאול קרפט, סיפר כל כך הרבה (וכל כך מעט).

האוכל והטיפול אינם מצוינים. אבל לעניין האוכל מצאנו פתרון: המוסד להשתלמות לשעבר הוא עכשיו ״בית הבראה״, והמנהלת דואגת לי היטב ומספקת לי את כל מה שאני צריך.

ועכשיו אני רוצה לספר לכם שמזה זמן־מה אני מאורס (אני חושב שזו המילה ל־״verlobt״) לרינה זלבנסקי משכ׳ בורוכוב, שלמדה בסמינר למורים. אגב, היא מטפלת בי עכשיו בבית החולים מבוקר עד ערב ומבשלת לי מאכלים מיוחדים, כי על האוכל כאן אי אפשר לסמוך.

בסך הכול אתם רואים ששום דבר אינו נורא כפי שחשבתם, ושמטפלים בי היטב. אגב, רינה קיבלה חבילת מזון גדולה מתל אביב, כך שיש לנו עגבניות, תפוחים, ביצים ודברים אחרים שחסרים לנו בירושלים.

שכחתי לספר לכם שנפצעתי בחזה (בריאה), ושמצבי משתפר, ושזו רק שאלה של ימים עד שאבריא לגמרי. מיד אחר כך בכוונתי לנסוע לתל אביב.

בנכםמרדכי

המכתב כפי שנכתב, באנגלית

Dear Mother and Father

Today it is just a month since I was wounded in the Old City of Jerusalem (and not at Notre Dame as you wrote). If I did not write about it at all it is because from the Old City there was no possibility and when we were evacuated from there under the “patronage” of the Arab Legion and came to Bikur Holim Hospital it was already clear that I am out of danger. And I did not want to care and bother. I am even now sorry that this “Haver”, presumably Saul Kraft, told as much (and as little).

The food and care are not excellent. But concerning the food we found a remedy - the former Mossad Lehishtalmut is now a “Beit Havraa” and the manager[es]s is taking good care of me and provides with everything I need.

Now I want to tell you that for some time I have become efianced (I think this is the word for “verlobt”) with Rina Zelivansky of Sh. Borohov who studied at the Teacher’s Seminary. By the way she is now taking care of me in Hospital from morning to evening and cooking special dishes for me as the food here is rather unreliable.

As whole you see that nothing is as terrible as you thought and that I am well cared of. By the way Rina received a great parcel of food from Tel Aviv so that we have tomatoes, apples, eggs and other things we lack in Jerusalem.

I forgot to tell you that I was wounded in the chest (lung) and that I am going well and that it is just a question of days until I’ll be quite well. I intend immediately after it to go to Tel-Aviv.

Your sonMordechay

התמלול והתרגום של האתר, מן הסריקה. במקור האנגלי נשמר הכתיב שלו; מילים שמחק הושמטו, וסוגריים מרובעים מסמנים השלמה של האתר.

מה המכתב מספר, ומה לא

  • התאריך: ״היום מלא בדיוק חודש״ מאז הפציעה, כלומר 19 במאי 1948. גם לפי התיאור בתחנה הזאת נפצע עם שחר באותו יום.
  • השמועה: להוריו נמסר שנפצע בנוטרדאם. הוא מתקן: בעיר העתיקה.
  • הפינוי: ״חסותו״ של הלגיון הערבי, והמירכאות שלו. משם הגיע לבית החולים ביקור חולים.
  • הפציעה עצמה, בחזה ובריאה, נזכרת רק בסוף, אחרי האוכל והאירוסים: ״שכחתי לספר לכם״.
  • רינה: הוא מבשר שהם מאורסים ״מזה זמן־מה״, ושהיא לצדו בבית החולים מבוקר עד ערב. תאריך האירוסים אינו במכתב. במכתב כתב את שם משפחתה Zelivansky; במשפחה כותבים זלבנסקי, וכך בתרגום.
  • ״המוסד להשתלמות״ הוא שמו של בית הספר לדיפלומטים של הסוכנות היהודית, שבו למד עד אביב 1948.
  • המילה הגרמנית verlobt, מאורס: בבית הוריו דיברו גרמנית, כפי שסיפר לימים אחיו שלמה.
  • למה באנגלית? במשפחה משערים שלהוריו, ציפורה ואפרים, היה קשה לקרוא עברית: שניהם ידעו שפות רבות, אבל את האותיות העבריות, ככל הנראה, פחות.

קרדיט

ארכיון מרדכי גזית (מכון טרומן)הארכיונים הדיגיטליים ללימודי המזרח התיכון ולימודי ישראלרשות הספריותהאוניברסיטה העברית בירושלים

לרשומת הארכיון בקטלוג הספרייה ↗

צומת הכרעה

לפרוץ לרובע הנצור עכשיו, עם כוח קטן ומאולתר?

לפרוץ הלילה

המחיר: כ־80 איש שנאספו מכל הבא ליד, בלי הכנה.

לחכות לכוח גדול

המחיר: הרובע עלול ליפול לפני שיגיע.

ומה קרה בפועל?

הם פרצו בלילה שבין 18 ל־19 במאי. גזית נפצע קשה, והרובע נפל ב־28 במאי.

מקורות (9)

בישראל ובעולם

1948‎–‎1949

ירושלים במלחמת העצמאות

ירושלים והדרכים אליה היו זירה מרכזית במלחמה. בתום הלחימה חולקה העיר: מערב ירושלים בשליטת ישראל, ומזרח העיר והעיר העתיקה בשליטת ירדן.

להרחבה בוויקיפדיה

19 במאי 1948

שתי גרסאות לפציעה

יהודה לפידות מתאר פציעה בסיור עם שחר, לאחר קבלת הפיקוד. רמי יזרעאל מציין את אחר הצהריים וכותב שגזית לא הספיק לקבל את הפיקוד. הפער בין התיאורים נותר פתוח.

לקריאה בתוך ציר החיים המלא