וושינגטון

ב־11 ביולי 1960 הגיע גזית לוושינגטון כציר בשגרירות, כלומר סגן השגריר, מחליפו של יעקב הרצוג ולצד השגריר אברהם הרמן; קודם לכן, בסוף שנות ה־50, עמד בראש לשכתה של שרת החוץ גולדה מאיר. ב־1961 תיאם מן השגרירות את ביקורם הראשון של מדענים אמריקאים בכור בדימונה.

לצד השגריר הרמן נשא ונתן עם האמריקאים על טילי ההוק, טילים נגד מטוסים, שארצות הברית החליטה ב־1962 למכור לישראל. עוד בפברואר 1961, בפגישה אצל מקג׳ורג׳ באנדי, יועצו של הנשיא קנדי לביטחון לאומי, הציג את עמדת ישראל על חלוקת מי הירדן: הירדן לישראל, והירמוך לממלכת ירדן.

בינואר 1964 ישב לצד הרמן מול מזכיר המדינה דין ראסק, כשישראל ביקשה מארצות הברית מאות טנקים. ב־1963 חתם בשם ישראל על ההצטרפות לאמנה לאיסור חלקי על ניסויים גרעיניים, ויומן גבע הנציח את הרגע.

ביולי 1965, בקבלת פרידה שערך לכבודו ולכבוד רעייתו השגריר הרמן, צוין כי במהלך חמש שנותיו בוושינגטון שימש פעמים רבות כממלא מקום השגריר. בשבועותיו האחרונים שם עסק באחד הסכסוכים שיובילו, כעבור שנתיים, למלחמת ששת הימים. ב־7 ביולי 1965 העלה בפני שר החוץ דין ראסק את חשש ישראל מחפירת התעלה בלבנון.

זה היה חלק מתוכנית מדינות ערב להטות את מקורות הירדן, החצבאני והבניאס, כדי שמימיהם לא יגיעו לישראל ולמוביל הארצי שהשלימה ב־1964, והוא ביקש פנייה אמריקאית דחופה לבירות. כעבור שבועיים, במחלקת המדינה, טען ש״עכשיו הוא הזמן הנכון״ לדחוף את לבנון לפנות את הטרקטורים ולגנוז את התוכנית כולה.

באוקטובר 1963 ישב לצד שר המשפטים דב יוסף בפגישה עם התובע הכללי האמריקאי, כלומר שר המשפטים, רוברט קנדי, אחיו של הנשיא, כך דיווחה סוכנות הידיעות היהודית JTA.

לקריאה בתוך ציר החיים המלא