הסכם הביניים עם מצרים: הניירות שכתב בימי הסבב

22 באוגוסט 1975

כל הטיוטות, ״במהדורתן האחרונה״

פתק אל ״סגן ראש הממשלה ושר החוץ״, שפותח בשמו הפרטי: ״יגאל, מצ״ב כל טיוטות המסמכים במהדורתן האחרונה.״ אחריו שש הערות ממוספרות על מה שבחבילה: טיוטות ההסכם, המכתבים והרשימות.

על אחת מהן כתב: ״טיוטת מכתב מרבין לפורד (התחייבות בענין אי שימוש בכוח). הטיוטה כבר נמסרה על ידי לסיסקו בואשינגטון. בכוונה ניסחתיה כך שהיא תכלול את כל היסודות של הנוסחה משום שאני סבור שמענייננו הוא שסאדאת יעביר לפורד מכתב זהה מלא ולא ׳עקרי דברים׳ בענין זה.״

22 באוגוסט 1975

״גזירה שאין מנוס ממנה״? מה יאמר סאדאת אחרי החתימה

מזכר ״שמור״ אל אלון, ״מאת: מרדכי גזית״, בנדון ״הצגת ההסכם ע״י מצרים״.

״במרס 1975 אמר לנו מזכיר המדינה, כי עלינו להיות מוכנים לכך שלאחר חתימת ההסכם הנשיא סאדאת ישמיע הצהרות שלא תנעמנה לאזנינו. התפלאתי על דברים אלה אז ולא הייתי סבור - וגם היום אינני סבור - שעלינו לקבלם כגזירה שאין מנוס ממנה.״

הוא נשען על הניסיון: אחרי הסכם ההפרדה מינואר 1974 ״מצרים נהגה בקורקטיות והנשיא סאדאת הצהיר הצהרות אחראיות״. ומכאן ההצעה: להגיע, באמצעות ארצות הברית ו״על בסיס של הדדיות״, לכמה כללי התנהגות. הראשון: ״מצרים תציג את ההסכם כצעד חיובי ומשמעותי לקראת שלום.״

26 באוגוסט 1975

הערות לנוסח: מילה מול מילה

״הערות מרדכי גזית להסכם מצרים-ישראל״, שני עמודים, ״סודי״, בחתימת ידו. סעיף אחר סעיף, ולכל הערה דרגת עדיפות: א׳, ב׳ או ג׳. על סעיף שמצרים ביקשה לנסח בשמה בלבד: ״אני מניח שזה משום שהם רוצים לזכות במעמד של בעל הפה שהתיר הוא בעל הפה שאסר.״

על המטענים שיורשו לעבור בתעלת סואץ הציע לכתוב non-military במקום non-strategic, והסביר: ״strategic cargoes הוא מושג רחב ועל כן מגביל יותר מבחינת מה שמותר, בעוד ש־military הוא מושג צר וספציפי יותר.״ ובשולי הדף, במידה: ״אינני מוצא בשנויים ובהשמטות המצריים דברים שהייתי מגדירם כבעלי חשיבות בקדימות עליונה.״

26 באוגוסט 1975

״צעד משמעותי לקראת שלום״

ארבעה ימים אחרי המזכר הראשון חזר אל אלון עם הצעה מוגדרת: ״הנני מציע עתה ספציפית כי יוסכם עם מצרים כי ההסברה שלה ושלנו (כל אחת בנפרד, כמובן) תדגיש כי ההסכם הוא צעד משמעותי לקראת שלום״. המילים, ציין, כבר כתובות בהסכם עצמו.

ואם מצרים תשיב שלא תדגיש זאת בעצמה, יש לסכם שישראל תוכל לומר כך: ״ישראל תציין בהסברתה כי ההסכם עצמו קובע שהוא מהווה צעד משמעותי לקראת שלום. ישראל רוצה להתיחס מתוך אימון ואופטימיות לקביעה זאת.״