על הכריכה, בכתב יד: ״חומר אישי – גזית״, ״ביקור ניקסון״. ריצ׳רד ניקסון בא לישראל ב־16 ביוני 1974, שבועיים אחרי שיצחק רבין נכנס לתפקידו. בתיק הניירות שהכין גזית לקראת הביקור, מברק השגריר שנשלח אליו בלבד, ותוכנית הביקור.
שניים דפים מן התיק
סריקות: ארכיון המדינה, תיק חצ-5973/11 ↗. כאן מוצגים שניים דפים מתוך 114 עמודי התיק; התיק עצמו שמור בארכיון.
מה מתגלה בתיק, במילים שעל הדף
8 ביוני 1974
סימני השאלה שבסוגריים
מברק ״בהול״ מן השגריר שמחה דיניץשגריר ישראל בוושינגטון מ־1973.מה רצה: נשק ותמיכה אמריקאית, בזמן המלחמה ואחריה.עוד על שמחה דיניץ ב״אנשים ואירועים״ ← נשלח בכותרת ״אל: גזית, לנמען בלבד״. גזית תמצת אותו בשני עמודים, בחתימתו: מה אמר ״נפתלי״, הוא הנרי קיסינג׳רהיועץ לביטחון לאומי ומזכיר המדינה של ארצות הברית.מה רצה: להוציא את ברית המועצות מהמזרח התיכון, ולהפוך את ארצות הברית למתווכת היחידה, בהסכמים בשלבים.עוד על הנרי קיסינג׳ר ב״אנשים ואירועים״ ←, על מה שנחוץ לנשיא. ״קבלת פנים חמה ומרשימה. אלפי אנשים ברחובות.״ ובמקום שהמברק לא היה ברור, הוסיף סימני שאלה משלו: ״להעניק לו עטור (אזרחות כבוד של ירושלים?)״, ״במכונית שלו (של נפתלי? של הנשיא?) יסעו שה״ח ושגריר ישראל.״
12 ביוני 1974
שבע עשרה נקודות לשיחה
״נקודות לשיחה עם הנשיא ריצ׳רד ניקסוןנשיא ארצות הברית, 1969–1974.מה רצה: יציבות במזרח התיכון וריסון ההשפעה הסובייטית, בלי עימות ישיר בין המעצמות.עוד על ריצ׳רד ניקסון ב״אנשים ואירועים״ ←״, ״סודי״, בשמו ובתאריך. שבע עשרה נקודות למה שיאמר ראש הממשלה. ״לא די בכך שרק צד אחד רוצה בשלום ונחוצים שנים כדי לעשות שלום. בצד הרצון להתקדם לשלום יש להבטיח גם עוצמה צבאית וכלכלית לישראל.״
״נכון שהקפאון וחוסר ההתקדמות הם מסוכנים אך עם זאת יש להמנע מפעולה חפוזה.״ ועל הכיוון: ״ישראל סבורה שהשלב הבא במאמץ חייב להיות כלפי מצרים אך יש לעשותו תוך בחינה מדוקדקת של כל המרכיבים.״ הסכם הביניים עם מצרים נחתם חמישה עשר חודשים אחר כך.

