התיק האישי: מכתבים של מנכ״ל

29 ביולי 1974

למנהל בית ספר תיכון שהזמין אותו

״במציאות של עבודתי ותפקידי קיים פער ניכר בין מה שרצוי לבין מה שהלוח שלי יכול לאפשר לי. התוצאה היא שצמצמתי את הופעותי עד כמעט לאפס.״ ומיד אחר כך: ״עד לפני כשלוש שנים הרביתי להופיע. מכל מקום, רצון טוב כלפי הזמנתכם האדיבה יש לי בשפע.״

21 בינואר 1975

לידיד בוושינגטון

״אני יודע שזה נשמע נדוש, לומר שענייני המדינה גוזלים הרבה יותר משעות העבודה הרגילות של היום, ושנותר לי מעט מדי זמן לדברים האישיים שיקרים לי. אבל זו האמת.״ וסיים בכך שרינה והוא תמיד שמחים לשמוע ממנו (בתרגום האתר מאנגלית).

9 ביוני 1975

לעוזרו, עם צאתו לחוץ לארץ

אל דניאל מגידו, שעבד לצדו שלוש שנים וחצי, ״תחילה כעוזרי בלשכת המנכ״ל במשרד החוץ ואח״כ בתפקיד דומה לצדי במשרד ראש הממשלה״: ״עבדת במסירות, דייקנות, חברות ויכולת רבה.״ וחתם: ״בידידות ובברכה״.

מאי‎–‎יוני 1975

שום דבר אינו ״בלתי ניתן למחשבה״

ב־25 במאי 1975 הודה למקס סינגר על נייר דיון בשאלת תיווך סובייטי בין סוריה לישראל, וכתב ששום דבר לא צריך להיות ״בלתי ניתן למחשבה״ בכל הנוגע לבעיות המדיניות שלנו (בתרגום האתר מאנגלית). אותו תאריך נושא גם נייר ההסדר הכולל שחיבר.

ב־22 ביוני השיב למי שכתב לו על התפקיד בצרפת, עדיין בלשון תנאי: ״אם אמנם יוטל עלי לכהן בתפקיד זה בצרפת אראה בו אתגר חשוב ואעשה כמיטב יכולתי לעמוד בו.״