רקע היסטורי ושאלות להעמקה
לונדון, 1954. מדינה בת שש, שכל שכנותיה מסרבות להכיר בה, מחפשת חברים מעבר לטבעת העוינות. הרעיון, שיקבל לימים את השם ״תורת הפריפריה״, היה לבנות קשרים עם מדינות וקבוצות בשולי העולם הערבי, כמו איראן, טורקיה ואתיופיה. סודאן, שעמדה על סף עצמאות, הייתה אחד הכיוונים הראשונים.
סודאן, שהייתה תחת שלטון בריטי־מצרי משותף, קיבלה עצמאות ב־1956. מפלגת האומה חששה מאיחוד עם מצרים, וראתה בישראל שותף אפשרי.
למה זה חשוב. ״תורת הפריפריה״ הפכה בעשורים הבאים לאחד מעמודי התווך של מדיניות החוץ והביטחון של ישראל, מאיראן ועד אתיופיה. גזית היה שם, בלונדון, כבר בצעדיה הראשונים.
שאלה למחשבה
איך פותחים ערוץ למדינה שעוד לא נולדה, בלי יחסים רשמיים, בלי לחשוף את השותפים ובלי להרגיז את הבריטים?
למה זה היה קשה. המגעים היו חייבים להישאר חשאיים, ובריטניה, שעוד שלטה בסודאן, לא ששה לקשר. גם בתוך משרד החוץ היו חששות: עמדת השותפים עלולה להשתנות, הקשר עלול לפגוע בסיכוי להסדר עם מצרים, וישראל אולי בכלל לא תוכל לעזור.
חלקו בסיפור: בלונדון של 1954 נפגש גזית בחשאי עם נציגים סודאנים, באחד הניסיונות הראשונים של ישראל לפרוץ את הבידוד שסביבה.
באמצע שנות ה־50 חיפשה ישראל דרכים לפרוץ את הבידוד שכפו עליה שכנותיה. אחד הכיוונים היה סודאן, שעמדה אז לקראת עצמאות ושהנהגתה חששה משאיפות ההשתלטות של מצרים. לפי מחקרם של ההיסטוריונים אלי פודה ואנדרו פלזנטל, גזית, אז מזכיר ראשון בשגרירות ישראל בלונדון, פעל בשלב הראשון של המגעים החשאיים עם אנשי מפלגת האומה הסודאנית. ב־17 ביוני 1954 נפגשו הוא ומיכאל ארנון בלונדון עם נציגים סודאנים.
כבר במרץ 1954 פנה גזית לוויליאם מוריס, ממחלקת אפריקה במשרד החוץ הבריטי. הוא ביקש את עצתו: האם אפשר לפרוץ דרך סודאן את החרם הערבי? בחרם הזה סירבו מדינות ערב לסחור עם ישראל ועם מי שסוחר איתה.
הוא הסביר שהמסחר זרם בכיוון אחד, בעיקר בקר מסודאן לישראל, ושכמעט נעצר: מ־726 אלף לירות שטרלינג ב־1950 ל־8,000 בלבד ב־1953. ב־30 ביוני שאל את מוריס אם מפלגת האומה תוכל ״לעמוד בצד שלה בעסקה״.
מוריס השיב שהסודאנים כנראה כנים, אבל יידרש אומץ לפעול נגד העולם הערבי, והוסיף שסוגיית ארץ ישראל רחוקה מהם ״כמעט כמו גואטמלה״. שנים אחר כך סיפר גזית לוורבורג שהמנהיגים הסודאנים פנו אליו בעקבות הצעה של מוריס, שידע שסודאן מעניינת אותו.
הדיווחים שכתב נשארו כמעט בלי מענה. רק מאוחר יותר, כשביקר בשגרירות האלוף אסף שמחוני, מבכירי מפקדי צה״ל, הבין שבירושלים לא רוצים להמשיך בעניין: לא רצו להרגיז את מצרים, שראתה בסודאן את ״החצר האחורית״ שלה.
המחקר של פודה ופלזנטל, הנשען על תיקי ארכיון המדינה, מוסיף מורכבות. בימים שאחרי הפגישה הראשונה היו גזית והשגריר אליהו אילת מבין אנשי משרד החוץ שהסתייגו.
במשרד עלו כמה חששות: עמדת המפלגה עלולה להשתנות, הקשר עלול לפגוע בסיכוי להסדר עתידי עם מצרים, ישראל אולי בכלל לא תוכל לעזור, וזו חריגה ממדיניות אי־ההתערבות בענייני העולם הערבי. ובכל זאת הוחלט להמשיך ולבדוק. להתכתבות נקבע כינוי, ״צ׳ארלס ויליאמס״ בלונדון, והמכתבים הוסוו בשפה מסחרית.
סודאן הצטרפה רשמית לליגה הערבית בינואר 1956, אבל החברות עוד חיכתה לאישור הפרלמנט. במאי 1956 כתב גזית שעומר טוען כי בתמיכה כספית יוכל להשפיע על ההחלטה; גזית העריך את הסכום הדרוש בין 10 ל־50 אלף לירות שטרלינג.
המגעים נועדו להניח את היסוד ל״ברית הפריפריה״ בדרום, עם אתיופיה וסודאן, מול מצרים של גמאל עבד אל־נאצרנשיא מצרים, 1956–1970.עוד על גמאל עבד אל־נאצר ב״אנשים ואירועים״ ←. משרד החוץ הבריטי לא התלהב מקשר ישראלי־סודאני. הקשר נמשך עד ההפיכה הצבאית בסודאן ב־1958, ששמה לו קץ. זו הופעה מוקדמת של תחום שילווה את גזית לאורך כל הקריירה: עבודה שקטה בערוצים שאינם רשמיים.ספר או מאמרElie Podeh and Andrew Felsenthal — Israel and Sudan: The Origins of Clandestine Relations (1954–1964)ספר או מאמרגבריאל ורבורג — The Sudan and Israel: An Episode in Bilateral Relations
מקורות והערות קריאה (2)
המקור המוביל
Elie Podeh and Andrew Felsenthal — Israel and Sudan: The Origins of Clandestine Relations (1954–1964) ↗Israel Studies 28(2), 2023, עמ׳ 1–28. מחקר על שני שלבי המגעים החשאיים בין ישראל לסודאן, ובו תפקידו של גזית כמזכיר ראשון בלונדון ב־1954. על המכתב מ־11 במאי 1956 (ארכיון המדינה, 5573/2): גוף המאמר מציין את שרת כנמען, והערה 27 את מאיר, ולכן הנמען אינו מצוין באתר.
- ספרים, מאמרים ומכתבים[PF1] Elie Podeh and Andrew Felsenthal — Israel and Sudan: The Origins of Clandestine Relations (1954–1964) ↗
Israel Studies 28(2), 2023, עמ׳ 1–28. מחקר על שני שלבי המגעים החשאיים בין ישראל לסודאן, ובו תפקידו של גזית כמזכיר ראשון בלונדון ב־1954. על המכתב מ־11 במאי 1956 (ארכיון המדינה, 5573/2): גוף המאמר מציין את שרת כנמען, והערה 27 את מאיר, ולכן הנמען אינו מצוין באתר.
- ספרים, מאמרים ומכתבים[WAR92] גבריאל ורבורג — The Sudan and Israel: An Episode in Bilateral Relations ↗
Middle Eastern Studies 28(2), 1992, עמ׳ 385–396. גזית בעמ׳ 389–395; הערה 24 מבוססת על מידע שמסר גזית עצמו למחבר. הפניות למכתבו למוריס, 12 במרץ 1954 (הארכיון הבריטי, FO 371/108405), לדיווח מוריס מ־5 ביולי 1954 (FO 371/108361), ולדיווח גזית מ־2 ביולי 1954 (ארכיון המדינה, 42/1, MG/382/50608).