מכתב ״סודי ביותר, אישי״ על נייר שגרירות ישראל בוושינגטון, ״מאת: הציר, וושינגטון״ אל ז. ש״ק, ״מנהל מע״ר״, מחלקת מערב אירופה במשרד החוץ, בחתימת ידו. בכותרת הפריט בארכיון המדינה: ״מרדכי גזית אל זאב ש״ק״. הנושא: מדוע גרמניה המערבית אינה מכוננת יחסים דיפלומטיים עם ישראל, והאם עידוד אמריקני היה משנה זאת.
המסמך
סריקה: ארכיון המדינה, פריט 0026ihr ↗. לחיצה על הדף מגדילה אותו.
מה כתוב במסמך
27 באוקטובר 1964
מי עיכב את היחסים עם גרמניה
גזית דוחה את הטענה שגרמניה לא כוננה יחסים עם ישראל משום שהעידוד האמריקני לא בא: ״דעתי היא שהגרמנים אינם זקוקים לעדוד או לעצות מארה״ב.״ ואם חושדים באמריקנים, הוא שואל, מדוע לא עודד שארל דה גולנשיא צרפת, 1959–1969.עוד על שארל דה גול ב״אנשים ואירועים״ ← את הגרמנים בשיחותיו עם קונרד אדנאוארקנצלר גרמניה המערבית, 1949–1963.עוד על קונרד אדנאואר ב״אנשים ואירועים״ ← ועם לודוויג ארהרדקנצלר גרמניה המערבית, 1963–1966.עוד על לודוויג ארהרד ב״אנשים ואירועים״ ←? ״אני סבור שלא אלה ולא אלה הם שעכבו את הגאולה. ההחלטה להתחמק היתה גרמנית צרופה.״ היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה המערבית כוננו במאי 1965.
27 באוקטובר 1964
״ננסה להניע את הנשיא״
אחרי שדחה את הטענה, הציע בכל זאת לפעול. ״לא חסרות לנו כאן משימות ולמעשה לא הייתי רוצה שתקבל את הרושם שאנו ששים לקבל על עצמנו משימה נוספת (ועוד עדינה ומסובכת כל כך)״, כתב. אבל אם בירושלים מעריכים שמילה בעל פה של לינדון ג׳ונסוןנשיא ארצות הברית, 1963–1969.עוד על לינדון ג׳ונסון ב״אנשים ואירועים״ ← תכריע את הכף, ״כתוב נא לי על כך וננסה להניע את הנשיא האמריקני לעשות זאת. ברור שגם אם ננסה אין בטחון שנצליח.״