תזכיר בשביל ההיסטוריון: ״האופציה הירדנית״ ומסמך לונדון

16 בדצמבר 1989

״מסמך לונדון נולד מת״: מכתב לריצ׳רד מרפי

מכתב באנגלית אל ריצ׳רד מרפי, שהיה עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח הקרוב בשנים שבהן נרקמה ההבנה בין פרס לחוסיין. גזית מציג לו ״שאלות היסטוריות״, והראשונה: מדוע הניחו שחוסיין יוכל למצוא נציגים פלסטינים למשלחת משותפת, בלי הסכמת אש״ף? ומסקנתו: ״אני קובע אפוא שמסיבה זו בלבד מסמך לונדון נולד מת.״

ואילו שמע מזכיר המדינה ג׳ורג׳ שולץ לעצת פרס ובא לאזור בתחילת מאי, ״היה מגלה שחוסיין אינו יכול לספק את הסחורה״ (בתרגום האתר מאנגלית). בתיק שמור העתק המכתב, על נייר המכתבים שלו ובשמו המודפס.

10 ביולי 1990

מדוע כתב: ״חשוב שימצא גם את התזכיר הזה״

התזכיר פותח בשאלה מדוע הוא מחווה דעה על אירוע שהתרחש אחרי שפרש. תשובתו: ״אני בא להבנת אירוע זה עם רקע של עשרות שנות מעורבות ישירה בנושא קשרינו עם ירדן״, ו״אני אישית הייתי פעיל בעניין זה במיוחד״ בשנים 1972 עד 1975.

ועוד: ״אני הבחנתי בטעות ׳בזמן אמיתי׳ והדברים שבדלהלן אינם אצלי חכמה שלאחר המעשה.״ ואז, מדוע הוא מעלה את הדברים על הכתב: ״אני חושש שהגירסה חסרת הבסיס של ש״פ קונה לה שביתה.״ ש״פ הוא שמעון פרס. ״כאשר יבוא בעתיד ההיסטוריון לשקול את כל הנתונים חשוב שימצא גם את התזכיר הזה״.

10 ביולי 1990

״אינני בא לסנגר על שמיר״: הטענה, והחלופה

את טענתו ניסח בעצמו בקצרה: ״אינני בא לסנגר על שמיר ומדיניותו. אותי מעניינת אך ורק השאלה: האומנם היו למהלכי ש״פ (ועידה בינלאומית, מסמך לונדון) סכויים אובייקטיבים.״ ותשובתו: ״חד-משמעית שהמהלך היה מוטעה וחסר כל סכויי להתממש.״

הנימוק העיקרי: חוסיין לא יכול היה להרכיב משלחת ירדנית־פלסטינית בלי הסכמת אש״ף, ואש״ף, לפי התזכיר, ביטל את הסכמו עם חוסיין ב־12 באפריל 1987, יום אחרי לונדון. בסוף הציג ״מהלך חלופי שיתכן והוחמץ״: להתנות ב־1984 את הקמת ממשלת האחדות בקו מדיני משותף עם שמיר.

וגם כאן נזהר: ״אין לומר בבטחון שניתן היה לקדם את תהליך השלום אילו גובש מהלך ש״פ-שמיר משותף כזה אבל אין ספק שלמהלך היו הרבה יותר סכויים״.